לפני 17 שנים. 17 במרץ 2007 בשעה 9:35
תשמעו, קראתי בבלוג של אדון פופיק, ופשוט השתוממתי, הסמקתי, והרגשתי נעים נורא. הבחור ישב כל הלילה, וקרא את כל תולדות היחסים שלי עם הגננת, בבלוגי. מעבר לכ- 500 צפיות שכבר יש לי בבלוג, ב- 11 בבוקר. זה עשה לי נעים נורא. מצאתי עצמי אחרי הקריאה אצלו, עובר וקורא את שכתבתי, בפוסטים שהזכיר.
תשמעו, פשוט כתבתי יפה. 😉
טוב נו, עכשיו ברצינות. אחרי הקריאה של הפוסט שלו, ושל הלינקים שהזכיר בתקציר המנהלים שלו, עושה רושם, שאני באמת מאושר לגמרי. בעצם זה משהו שאני כבר יודע בכלל. אגלה לכם סוד כמוס, אין לכם באמת מושג כמה. זה פשוט לא יאומן כי יסופר בכלל. ממש כמו בהתחלה. ממש כמו בסיפורי אגדות. איך אמרה נוגה הפייה היפיפיה, כשזה זה, אז זה זה, פשוט זה, וזהו זה.
אז זהו זה.
תודה אדון פופיק, על הפירגון. מקסים מצידך.
לפוסט אצל אדון פופיק.
