פעם היה לי חבר שהיה לו מנגנון מאד פשוט אך יעיל של קבלת החלטות בכל מיני נושאים, על ידי שימוש פשטני במאזניים של ירקן. אלה של פעם עם שתי כפות מאזניים ומשקולות לאיזון. הוא נהג לומר, שים את כל הטוב על כף אחת, את כל הרע על הכף השנייה, אם הטוב מנצח סבבה, אם הרע מנצח סלאמאט. והיה מוסיף, למה לסבך דברים פשוטים. המנגנון הגאוני הזה נראה בהחלט מבטיח, והוא אכן כזה.
יש שקורה אצל אנשים, במיוחד כאלו שאני מגדיר אותם כאנשי טלסקופ החלל, שהם נוהגים להסתכל על החיים דרך עינית של טלסקופ חלל. בעינית הם רואים כוכב מרוחק, על כל המסך, ולעיתים נדמה להם, שאותו כוכב, הנמצא במרחק שלוש גלקסיות מאיתנו, הוא רוב היקום בכלל. אותם אלו, מתקשים להוציא את העין מהטלסקופ, לקבל פרופורציה ולהבחין שהכוכב הזה הוא בעצם רחוק ושולי, ביחס לכל הכוכבים הסמוכים לנו.
בכל האמור לעיל כוונתי היא להקבלה למערכת יחסים (לא רק), שבה מתבוננים במשהו לא רצוי שקרה, ועושים עליו זום אינסופי וחפירת עומק יסודית לעילא ולעילא, ומאבדים פרופורציה. עיין ערך "חפירה".
לסיכום, למרות העידן המתקדם שבו ניתן לרכוש טלסקופ חלל במחיר שווה לכל נפש, אני מציע לכם לחזור למאזני הירקן הישנים והטובים, תסתכלו על החיים דרך העיניים המופלאות האלה שקיבלנו ותעזבו אתכם מטלסקופים שעלולים לגרום לכם לאבד פרופורציה.