גודיס, אלילתי, פתחה שירשור, {כן עלינו}. לשירשור.
תגובתי משמה.
האמת, קראתי את גודיס אלילתי, המשתלחת בכל העולם הגברי, בשפה מליצית, מנוסחת בשפת ביבים.
האמת, קראתי חלק לא מבוטל מהתגובות, ונקרעתי מצחוק.
פשוט חייכתי לעצמי, ואחזתי בביטני בחוזקה.
בואו אספר לכם סיפור, שאולי יטיל אור חדש, על תפישת עולמכם, וכמובן את עולמה של האלילה הזו.
הסיפור הוא סיפור הפגישה הראשונה שלה ושלי.
הוזמנתי כלאחר כבוד, אל ביתה של האלילה, צוויתי להביא בקבוק יין איכותי. {איזה ניצול מחפיר, לא עלינו}. הגעתי שמה, ולאחר שיחה קצרה, בה התבוננה בעיניה החודרות, ממעלה קומתה הנמוכה, פנתה בעלת הבית, הידועה לשימצה, לחנות השכונתית, רכשה במיטב כספה, מוצרים במכולת השכונתית, והכינה לי ארוחת ערב, שרק מלכים עם דם כחול ביותר זוכים לכזו.
בקיצור, בשורה התחתונה, שני דברים.
1. אני לא תמיד שותף לדעות של אלילתי, חברתי משכבר הימים.
2. לא כל הנוצץ, זהב, ולא כל מה שמריח חרא, הוא כזה.
תתעלו בבקשה, מעל הפשט, כי אם תקדישו מעט תשומת לב, לא שיטחית, {כן עלינו}, יתברר לכם במהרה, מעיון בכתביה של חברתי {הלא} נלוזה, שלא במדמנת ביבים מדובר כאן. אלא במיסה משתלחת היטב, באופן חד בוטה ומדוייק, המכוונת ישר לבטן הרכה, של קהל המטרה {שלה}, של השירשור הנ"ל.
מאחל אני לכולם, הרבה אושר, ותבונה, לקרוא בין המילים, את אשר כתוב שם, גם אם זה לא קל, {בכלל}.
רוצה להבהיר מספר עובדות:
נ.ב.א. ניצול כספי של סאבים, או אפילו סאביות, מקומם אותי מאד.
נ.ב.ב. גברים שלא יודעים לתת יחס, או אפילו נשים, {לא עלינו}, בתחת שלי.
נ.ב.ג. שורת המחץ, בדומה לפתיח הפוסט הזה. תכופות אני שומע, מדומיות חברות שלי, על סאבים מניפולטיביים נצלניים, שמחפשים לקבל בחינם, שליטה על המזו, בחינם כדי להמנע מלשלם למלכה בתשלום, ומבלי לבוא עם רצון כלשהו, לתת שום דבר בכלל בכלל.
לפני 17 שנים. 25 במרץ 2007 בשעה 22:09
