הנוף בסוואנה שלי

הגננת שלי הגיעה לרמות התמסרות מוגזמות לדעתי. ניסינו את פיתרון המגרה שלנו, שהיא תעשה לי סשן בתור דומית, אבל זה לא ממש עזר. כל כך טוב לה שמה, במקום המתמסר הזה. היא שאלה אותי, למה זה לא טוב ? עניתי לה, שאני פשוט לא בשל לכזה עומק של התמסרות, ולדעתי גם היא לא. זו תוצאה של נסיבות, והיא בהיי מהתחושה הזו.

אני מרגיש שצריך להאיט קצת, פשוט ככה מרגיש לי נכון. שאלתי אותה אם היא סומכת עלי, ענתה שכן. עניתי, אז תאטי בבקשה, כי זה נכון ככה, לדעתי. תסמכי עלי. היא מקבלת שכלתנית את דברי, אבל בפן הריגשי, לא באמת מסוגלת לעצור את פרץ ההתמסרות הזה שהיכה בה.

אני צריך לחשוב מה לעשות. ברור לי שצריך להאיט. אני יכול לקבל יותר התמסרות, ואפילו רוצה, ומאד. אבל לאט לאט. צריך להבשיל לכך. שנינו לא בשלים לרמת ההתמסרות שקרתה ככה פתאום.

יש לנו אהבה, והיא תנצח. לגמרי ממש.