האמת שהתכווננו לשים את צעדינו לדאנג'ן. היתה לנו כוונה, לעשות בלגן. היו לנו מלא כוונות, אבל איכשהו, הגורל שיחק בנו לכיוונים אחרים לגמרי.
הגננת, התבלבלה. כל כך שכך, שנחשפה לצד לא נעים אצלי. כל כך לא נעים שממש. לקחתי את המאצ'טה שלי וקיצצתי לה את הכנפיים, אבל ממש לגמרי. עכשיו היא בלי כנפיים בכלל, אפילו נוצה אחת לא נשארה.
עכשיו היא שלי, כל כך ממש, שזה לא ייאמן בכלל. עכשיו, אני לוקח שמה, לגמרי כל כך, שהרי אני כידוע, לא משחק שמה.
יש אצלי כנראה משהו שאני צריך לשפר. אני נותן המון מרחב, ממש לגמרי. לא עומד על המשמר באופן יום יומי. אבל כשעוברים את הגבול, אני מתעורר, ונותן מכה אחת חדה, וזהו. אז אין שם שאלות יותר, הכל ברור לגמרי ממש. עכשיו אני שם, וחבל שכך.
ערב הזוי, כלום עכשיו לא צפוי. אני לוקח חזק, כל כך שכך, שנורא ממש. עכשיו הכל טוב בכלל, שהרי הסדר שב על כנו. שהרי סאבמישן כזה, נוגע בי כל כך, ממש.
לפני 17 שנים. 17 במאי 2007 בשעה 23:59
