הנוף בסוואנה שלי

פעם, מזמן, כשנכנסתי לכלוב בקול תרועה רמה, קמו להם אנשים, שלא אהבו אותי, {בלשון המעטה}, היו שאמרו שאני תמים, היו שאמרו שאני נוכל בכלל, היו שבטוחים שאני מזוייף, היו אפילו שהיו משוכנעים שאני דום מתחלף מסוכן. לכו תדעו אם צדקו בכלל.

אמרתי אז, קבל עם ופורומים לכולם, שיתאזרו בסבלנות, וימים יגידו מי אני באמת. היום יודעים לא מעט ולו קצת, על מי אני, לפחות.
אז מי אני ?
אני...... קונילמל. (ממחזמר עתיק, קונילמל: אומרים שאני אינני אני, אז מי אני בכלל ? אומרים שההוא איננו ההוא, אז מי ההוא בכלל?)

וואללה, לכו תדעו. היום זה לא מה שהיה פעם. (תרתי משמע).

***

היום יש עידן חדש,
כבר פחות כועסים עלי, כבר מאמינים שאני אמיתי. כבר לא שואלים אותי איפה הייתי עד היום, מאיפה הופעתי לפתע פתאום.
היום אני כבר די ידוע. וואללה. איזה קטע הזוי זה בכלל.

***

למרות הצורך שלי בבמה, אודה ולא אבוש, מוזר לי המצב הזה. לא נוח לי באור הזרקורים ממש. רק קצת טיפה כזה. לכן, פרשתי לי קצת, להיות ספון בדלת אמותי, עם הגננת המדהימה שלי, וגינת הירק. קצת התרחקתי מאור הזרקורים, {לא קצת} הפסקתי לכתוב ממש. אני כותב מעט ולאקוני.
לעיתים, מתעורר בי צורך, לאור כמות הצפיות הנמוכה מעולם, לחזור לבמה, ושם אני כושל בלשוני, אבל לרוב אני מצליח להתגבר על הצורך הזה.

***
אני אוהב בלגן, וגם הגננת. מסתבר, שבדי הרבה מקרים, מפחדים ממני, נרתעים באיזה אופן. לפחד ממני, אני שואל, למה בכלל ? מסתבר שיש כאלה שחושבות, שעקב העובדה שאני לא משחק "שמה", זה מקום מפחיד. כל זה מוזר, מפאת שכאשר נפתחו עלי שירשורי דום מתחלף מסוכן, קיבלתי מלא פניות. עכשיו, כשיודעים שאני לא באמת מסוכן, {למרות שאני כן בעצם, אבל במובן אחר}, נמנעות ממני.

איזה מוזר והזוי זה. ממש לגמרי.

חשבתי שנרתעות, בגלל האהבה הגדולה שיש בין הגננת וביני. שמרגישות שלא יהיה להן שם מקום שלהן. מה שלא נכון כמובן. הרי גם בזה אני לא משחק, אסור בכלל להקים יחסים, בלי ללכת עם זה באמת.

זו לא מודעה לחיפוש סאבית. זה פשוט מתוך הרהורי, ביני לבין עצמי.

***

עכשיו פתאום, ממש בשבועות האחרונים, יש הפשרה מסויימת ביחס אלי. פתאום כן פונות.
לך תבין. כי אני כבר די מבולבל. מבולבל מבולבל, אבל נעים.

***

יאללה בלגן. וכשאני אומר בלגן, זה אומר אולי גם סשנים מזדמנים, אבל זה גם אומר על באמת. The full monti. תלוי במקרה.
דיברנו על זה הגננת ואני, והגענו למסקנה שהכי טוב שתהיה לה סאבית. כזו עם אהבה ממש, ויחסים עמוקים. היא תהיה סאבית שלה, לא של שנינו. לא מאמין שאפשר להיות סאבית באמת של שנים. יש רק שולט/ת אחת. גם שם יש רתיעה. שוב מוזר. אבל למרות הרתיעה, יש התחלות וגישושים. לא ברור מה הולך לקרות, רק ברור שהולך לקרות. נזרום עם מה שיגיע, באשר הוא, איך שירגיש לנו נכון. בכל מקרה אנחנו באים עם הכל על השולחן, בלי האנקי פאנקי, פתוח ישר ולפנים. כנות, הכי החשוב.
גם זו לא מודעת חיפוש סאבית. אני פשוט משתף, כדרכי בקודש.

***

כל הפוסט הזה, יצא כזה די מבולבל. לא נורא. לא חוזר אחורה, לא עורך. משדר ברצף, ומה שיוצא יוצא. לא כתוב ומסוגנן, לא שנון ומתוחכם, סתם שיתוף בהגיגים, נורה ישר מתוך הבטן.

***

שיהיה סופשבוע מקסים לכוללללם.