הערב יש לי פגישת הכרות עם סאבית. עד עכשיו נמנעתי מזה כמעט בכלל. חיכיתי שלגננת תהייה סאבית שלה, זה היה מספיק לי בתור בלגן. אבל הגננת זזה לאט מדי עבורי.
הגננת ראתה בתנועה שלי קדימה, אינדיקציה שאני מאיץ בה למצוא סאבית. ממש לגמרי לא. אמרתי לה שאני לא. שתתקדם בקצב שלה. אבל אני לא מוכן להיות בפוזיציה של מחכה וכלום לא קורה. לכן, שילבתי מהלך ונסעתי קדימה.
הסאבית הפוטנציאלית החדשה, נראית לי שווה לגמרי. היסודיות שלה, הגישה שלה מקסימה אותי. היא פשוט קראה אותי, ואת הגננת, ממש לגמרי. אני אוהב את היסודיות הזו, את הרצינות. היא חדשה אמנם, אבל מאלו הנטורל.
הקטע של סאבית נוספת קצת מלחיץ את שנינו. יש בזה מלא סכנות. הסברתי לחדשה שאין לי שום כוונה לפגוע בגננת. שאני אוהב אותה נורא. הגישה שלה לעניין האמפטיה שלי לגננת, ולפוליגמיה בכלל, הקסימה אותי.
העליתי בשיחת ההכרות את הגננת בתור מאזינה למסנגר. החדשה היתה מקסימה אליה ונהגה בטאקט רב. זה איזור הדימדומים, כל כך שכך, שחבל על הזמן. אני אזהר נורא, ואני לא לבד שמה, כמובן גם הגננת איתי, וגם החדשה. מקווה שלא נעשה שטויות שמה.
לפני 17 שנים. 26 במאי 2007 בשעה 17:00
