אנחנו חוגגים שמונה חדשים של שיכרון חושים ביחד, הגננת הסאבית {המתחלפת המסוכנת} המקסימה שלי, ואני.
***
איזו כיברת דרך עברתי, איזו כברת דרך הגננת עברה, איזו כברת דרך עברנו ביחד.
פשוט מדהים, פשוט מקסים, פשוט נעים, כל כך שממש.
יש לנו המון, יש לנו כל כך הרבה אהבה, שזו מזינה את שנינו כל כך שאנחנו בוערים מעוצמה. אנחנו גדלים ומתעצמים, כל אחד מאיתנו בדרכו. אני מרגיש כל כך חזק, כשאני עם הגננת, שכל העולם פרוש לפני, שאני יכול לקחת מהעולם כל מה שאחפוץ, בכל תחומי החיים.
אני יודע, שבלי הגננת, או אם חלילה לא נהייה ביחד, {טפו טפו טפו}, לא ארגיש ככה בכלל. אין בכך כדי לומר, שאזחל לביבי אשפתות חלילה, אך עדיין, התרומה של העובדה שהגננת איתי, שמה אותי במקום אחר לגמרי, בסדר גודל אחד לפחות.
אני מרגיש מלך העולם איתה, כל כך ממש, שאפילו קצת קשה לי לומר את זה, מרוב שזה נכון.
אני בתחושה שהשלתי את עור הנחש, ובקעתי משם גדול יותר, בקפיצת מדרגה גדולה ועצומה. אני עומד עטוי בעורי החדש והמבהיק, מתבונן בעצמי, {נרקסיסט, כבר אמרתי ?}, מתבונן בשיקופים שאני מקבל, ואני נדהם, אבל ממש לגמרי.
***
תודה לך הגננת, שאת עושה אותי כל כך מאושר, שאת גורמת לי לצמוח כך, שאת עושה ממני, מה שאני.
אוהב אותך עד לכוכבים ובחזרה, שתים עשרה פעמים, לפחות.
***
שלא ייגמר לעולם, אינשאלללללללללה.
***
טפו טפו טפו, תוק תוק תוק, מלח מים מלח מים, חמסה חמסה.
לפני 17 שנים. 7 ביוני 2007 בשעה 9:26
