מקבת: "מעז אנוכי לעשות הכל שמתאים לגבר, איש לא יעז לעשות יותר".
וואללה.
***
בפעם הראשונה, ערב מיילדום, היר ווי קאם.
קשה לי קצת עם הקונספט של מכירת שפחות, אולי כמו שחבר אחד אמר לי, אני לוקח את זה ברצינות מדי. אני יכול להבין את הקונספט, שיש בו אקט של התמסרות עצומה.
הגננת היתה בלחץ, שמא אמכור אותה. צחקתי ואמרתי לה, שאנחנו רחוקים משם מרחק שנות אור. לא בטוח בכלל שאני רוצה להגיע למקום כזה. בשורה התחתונה, הגננת לא עומדת למכירה.
***
מצחיק/מוזר, אמרתי לפט כשהזמינה אותי, שאם היתה מזמינה אותי שבוע קודם לכן, הייתי עונה בשלילה. עברתי מהפך עם עצמי, במידת ההתמסרות שאני רוצה. אני עכשיו רוצה הרבה יותר, ממש הרבה יותר. ואני לוקח, והרבה מאד. הרבה הרבה יותר מקודם לכן.
***
אולי זה קשור לסיפור של MPro על הקפה של סבא שלו. שבתמציתו: "קפה שחור טוב, עושים לאט לאט ועם הרבה סבלנות".
ואני בדרך כלל, בכלל, שותה קפה בוץ.
אבל עם הגננת, וואללה, רוצה את הקפה הכי משובח שיש, והוא אכן כזה.
אוח איזו ארומה..... איזה טעם.....
***
ויאמר הצ'יטה, לאט לאט.
חחח
אולי התבגרתי טיפה.
לפני 17 שנים. 29 ביוני 2007 בשעה 12:56
