מי אני, מה אני...

איך מתמודדים עם הצורך לקום ולהיות אחראית על כיתה שלמה כשכל מה שאני רוצה זה להתכרבל במיטה עם הבובה שלי ולישון עד שהמלחמה הזאת תיגמר?

כשהלמידה הייתה בזום עוד איכשהו התמודדתי, קמתי נשארתי חצי בפיג'מה והעמדתי פני אדם מבוגר לחצי שעה לכל זום בערך, ומיד חזרתי למיטה אחרי שזה נגמר...

עכשיו חוזרים למסגרות, אני אצטרך לשים על עצמי בגדים בוגרים, פרצוף בוגר, אחריות ושליטה. איך?! 

וכל זה כשהבן זוג שלי במילואים, כשאני אחזור בסוף היום הביתה ללבד, לגעגוע, לבכי, לדאגה...

אין לי מושג איך להתמודד עם זה... האם התפטרות היא אופציה הגיונית? כי לי היא נשמעת יותר ויותר טובה...