רומנטיקה של סוטים

זה נעים לי, 

כשאני מציצה לך לתוך הנפש.

ואתה נותן לי..

לטייל בך.

זה מרגש אותי כשאתה רואה לי גם.

ואתה מטייל לי בתוכי בחופשיות.. בלי שתהיה ער, ותהיה כבר ער!

לכמה חופש תנועה אתה זכאי בתוכי..

אני תמיד ארצה עוד.

זה הטבע שלי.

אל תערוך לי.

אל תחרטט לי.

אל תחסוך לי.

אל תסנן לי.

יש לך זין יפה.

אבל ביצים מה איתם?

אחד כזה גדול, יותר משלך.

אני רוצה לראות אותך נחנק עליו

אבל ממשיך כי זה מה שאני רוצה.

אם זה מה שידליק אותך, אמרת..

כן. זה בהחלט יעשני מרוצה. 

אני אכלא אותך בטירה מכושפת.
והדרקון שלי יעקוב אחרי כל נשימה שלך.
והפרפרים שלי בבטן יאנסו את שלך כל לילה. באכזריות.
ואתה תהיה שלי כי אני החלטתי כך.
לא כי אני חייבת.
כי בא לי.

אני מתהלכת בשטחים לא מוכרים, ללא שריון ונשק.
ללא צבא של נתינים.
ללא כת של מעריצים.
לבד. חשופה. פגיעה.
חמושה בפנס בלבד.
שמאיר על אזורים חשוכים של נפשי.

מחרמן אותי כשאנשים יוצאים מהגבולות של עצמם. מאזורי הביטחון המצומצמים שהם התקבעו בהם. כן, היו להן.ם סיבות להתקבע ולהצתמצם. לכולנו היו ויש. 

אנחנו לא מיוחדים בפגיעות ופגימות שלנו. 

את התחרות מי יותר דפוק.ה, פגוע.ה, מיציתי מזמן. 

זה מזה גיל ההתבגרות. שאגב, אפשר להתקע בו גם בגיל בוגר, עד מביך.

מחרמן אותי תעוזה ואומץ.

מחרמן אותי רקפת שגדלה בלב קור מתוך סלע.

מחרמן אותי שאני קשוחה אבל בוכה בסרטי דיסני.

שאתה בשליטה כל הזמן אבל מולי פתאום נכנע..

מחרמן אותי שאני כל יודעת ומרשה לעצמי להתבלבל פה...

מחרמן אותי שאנחנו 12 שנה ביחד ואתה מפתיע אותי בגמישות התודעתית והרגשית שלך... 

וקראת את הבלוג שלי שנה אחורה.

טוב נו.. על אמדי.. ועדיין.

ואתה חושב שאני כותבת יפה.

מחרמן אותי שאני כותבת לך את זה עכשיו.

זה אינטימי למות. וזה מחרמן אותי.

אני לא מחפשת להכיר אבל אני יכולה להינות משיחה טובה והרי מעולם לא נדע מה יוליד יום ומה יוביל למה.

אבל באימא שלכם, אל תפנו אלי ב"היי". 

היי מפרופיל ריק, ללא בלוג.. לא ירטיב שום יצור חיי. לא יעורר סקרנות ולא דבר מעבר לתחושה שאתה חתיכת אידיוט, שאתה חושב שיש סיכוי שמישהי.ו יענה לך אי פעם, ל"היי". 

עוד גרסאות ל"היי":

אשמח לשוחח

בואי נכיר

שלום לך 

ודומיו.

לא טרחת להשקיע מזמנך לכתוב על עצמך. אף אחד לא יטרח לענות לך. אתה ספאם עלוב.

תפנים ותכיר. אפילו להשפיל אותך ביצירתיות אני לא אטרח. 

מוקדש לכל עלובי הנפש. בחיי שגם את הטרחה הזאת אתם לא שווים. 

חתום ביריקה. ליד. על הרצפה. 

אין לי מבנה נפשי פרוורטי. באופן די מפתיע בכנות.. 

אבל אני עושה המון סקסואליזציה של צרכים רגשיים. 

אם אני זקוקה לך, קשה לי להראות את זה. להיות בעמדה נזקקת. אני תופסת אותה כנחותה. 

אני אפנה את הנזקקות שלי למיניות אקטיבית. זה נותן לי תחושה של שליטה. אני אצוד, אכבוש, אשתמש, אשתעשע.. אני אשתף אותך. לא בכוח. יכולה גם לשמור לעצמי. זה יזיז אותך ממקומך. זה יראה לי שאכפת לך. זה ירגיע אותי. 

אין לי מבנה נפשי פרוורטי, אבל אני עושה שימוש במיניות לתיווך הרגשות שלי, שפעם לא הרגשתי כי זה היה הישרדותי והיום אני מרגישה, המון. אבל לפעמים זה מפחיד אותי.

אין לי פרוורסיה, אבל אני אמפתית למי שיש. למי שזקוק לדבר מה כמו נעל, ריח כוס, כאב מסויים, או דבר מה פיזי, גופני אחר.. כי רק ככה הוא ידע להרגע. להרגיש. כשמשהו כל כך בסיסי חסר בנפש.. לנצח היא תחפש להשלים. 

תהיו טובים אחת.ד לשני.ה ותאכלו תחת. 

וכמה רחוק אפשר ללכת בתא הלבשה