אני והשדים

אבא, אימא.
אבא במושב הנהג, אימא במושב הנוסע.
במושב האחורי ילדה, סבתא, כלב, משורר, בסדר הזה.
חלל מלא צלילי רוק ישן ומשביע.
פורד קורטינה ישנה, כחולה.
פקק תנועה, חום אימים.
החלונות פתוחים.
כלב מתנשף, מזיל ריר.
סבתא ממתינה.
ילדה אפאתית.
אבא אוחז בהגה, עיניו פעורות קדימה.
אימא יושבת זקופה, ידיה על ברכיה.
משורר שולף אקדח.
פונה ויורה ברקתה של סבתא.
מוחה ניתז על ילדה.
מלקקת שפתיה.
כלב מיילל גיטרה.
תרמיל ריק חורך את המושב הכחול.
כלב נובח באסים.
אימא שמה ידה על כתפו של אבא.
בית בליעה נדרך לאחור.
משורר משחרר נקירה.
כדור מפלח את עורפה, יוצא מעינה השמאלית ודרך השמשה.
תרמיל רותח נושר על סבתא, מחורר שמלתה, משחיר פרחים צבעוניים.
ילדה צורחת, עיניה שורפות.
משורר יורה בגבו של אבא.
חלל מתמלא פיסות צהובות של ספוג.
גופתו נחבטת בהגה בעוצמה ואז לאחור.
פקק תנועה.
תרמיל ריק שורף את פח האשפה.
כלב מפנה ראשו לאחור.
ילדה מכה בחוזקה על תופי משענת הראש של אימא.
זרם דק מתעכל במורד ירכה.
משורר מנגב זיעה ממצחו.
ידו נוטפת על הקנה החם.
אדים עולים, מתערגלים מתחת לתקרה.
קורטינה ישנה, כחולה.
אבא במושב הנהג, אימא בכיסא הנוסע.
ילדה, סבתא, כלב, בסדר הזה.
פקק תנועה, הכול עומד.
משורר עומד בפינה, מביט.
שורות נכתבות סביב ראשו.
אוף, איזה חום.
אפשר למות.

[למלוא החוויה מומלץ לקרוא תוך האזנה ל "Riot City Blues" של Primal Scream]