הקלות הבלתי נסבלת והכובד האינסופי

ממתין לך במושב האחורי.

מגרש חניה המשמש את עובדי המשרדים שמסביב.

בשעת לילה מוקדמת זו, עדיין ישנם לא מעט רכבים.

את מגיעה, מחנה לידי, ומצטרפת.

אור הנאונים והרכבים החולפים לא מפריע לך כשאני מפשיל את מכנסייך, וכשאת מתכווצת וגומרת על האצבעות שלי.

אנשים מסתובבים בחניון, חוזרים מה Open Space המשרדי שלהם, ואני מתבונן בך נכנסת לספייס שלך.

כבר הרבה זמן שלא היה לנו מגע שכזה, התקופה האחרונה משפיעה על האפשרויות.

מעט אחרי שנרגעת, את מרימה את הראש ומבקשת לרדת לי.

לא תכננתי את זה, לא במקום הומה אדם יחסית.

אבל האדים כבר ממלאים את חלונות הרכב, והזין שלי דורש את שלו.

את מתנפלת על הביצים שלי כאילו לא אכלת שבוע. חופרת וקוברת את עצמך בתוכם,

ואז בולעת את הזין שלי בתאווה ובמיומנות.

זמן קצר אח"כ, כל אחד מאיתנו כבר בדרכו הביתה.

הצלחנו להשיג עוד קצת חמצן עד המפגש הבא.

לֵיל חֲנָיָה, לֵיל שְׁחָקִים רָקוּעַ
לֵיל רֹב מְלָאכוֹת חוֹפְזוֹת, לֵיל אֵד מִן הַדְוָדִים

את מחבקת לי את הרגל במיטה,והראש שלך קבור בביצים שלי.עינייך עצומות, ואת נרגעת ונטענת במקום המוכר והבטוח שלך.

ואני עם תחושות קצת עצובות מרגיש צורך לפרוק ולכתוב.

מרגיש כמו שמשון שגזרו את מחלפות ראשו.

כמו ת'ור שנלקח ממנו הפטיש 

כמו תאנוס ללא האבנים.

משהו בכוחות שלי עלייך נעלם.

הספאנקים שלי מכווצים אותך.זוכרת איך הם היו משחררים ומעוררים כל ס"מ בגופך?

השליטה גורמת לך לחוסר וודאות,במקום לחבר את כל הקצוות הפרומים.

אנחנו עוברים דברים,והצרכים משתנים.הכמיהה שלך היא כרגע לחיבוק,לליטוף. לא כאפטר קר,אלא כדבר עצמו.

חושב האם אני צריך להתאים את עצמי אליך,או אולי לנסות למצוא איך מחזירים אותך למה שהיה לנו.

היה לי סופש קצת קשה, משהו שקשור להתנהלות שלך בנושא שהוא לפעמים פוטנציאל לחבית חומר נפץ ביננו.

משהו שנוגע לבסיס של הצורך שלך ושל היכולות שלי לממש אותו.

חשבתי לרגע, והחלטתי לשתף אותך בפגיעות שלי. מייד נכנסת למגננה וניתוק.

האם בכלל אפשרי ששולט יראה פגיעות וחולשה רגשית מול הנשלטת שלו, בלי שזה יפגע בדינמיקה הבדסמית בינהם?

האם נשלטת יכולה להכיל את חוסר הביטחון הזה? 

אולי צריך לשתף מישהו אחר בכל הדברים האלו, ולהשאיר לנשלטת את התחושה שאתה חזק וכלום לא מדגדג אותך.

לפעמים אני לא מבין איך ישנם בני זוג בחיים שהם גם בדינמיקה בדסמית אמיתית. כל כך הרבה קונפליקטים בין סוגי היחסים האלו.

כל דבר
כל דבר קט מותק
מנקר לי את הלב
אין דבר
אין דבר קל מותק
כשאני אותך אוהב.

אני צוחק לי - אין דבר
אבל בתוך תוכי
כבר מיתר אחד נשבר.

לא רוצה לצחוק ושישבר מיתר בתוכי, צריך למצוא דרך לדבר גם על מה שלא נח, ולהצליח לשמר את הבדסמ ביחד עם זה.

הגענו סוף סוף לשלב הזה.

שבו הבדסמ נמצא בכל. 

גם בנשיקה הכי אינטימית.

בסקס הכי חושני.

בליטוף.

במגע.

במבט.

הכל בתדר של היררכיה.הכל בתדר של שליטה.

חושב על זה שאם מישהו היה רואה אותנו היום אז בטח היה חושב איזה זוג רומנטי. אבל בין שנינו היה סשן עמוק.

ועם זאת, ברור גם לך שהפעם הבאה תהיה עם המון כאב,סימנים ונוזלים.

להרגיש שצריכים אותו.

במובן הכי עמוק של המילה.

יש הרבה דברים שעושים לי טוב בסשן איתך.

כשאני טורף,

כשאני מסמן,

כשאת מתמקמת בלמטה שלך ואני מרגיש כאילו את מתחברת לשקע הטענה,

אבל  הקטרזיס הכי גדול זו ההרגשה שהצלחתי לפרום את כל הקשרים של המחשבות הטורדניות שמלופפות בראש שלך,אחת בתוך השניה,בסוג של קשר,גורדי.

והראש שלך נהפך לקו ישר,של כלום אינסופי,של שקט. 

זה קרה.

אחרי כל כך הרבה זמן שהיא קטנה שלי,אחרי כל כך הרבה זמן שהיא מראה לי יום יום, שעה שעה, כמה שהיא שייכת לי,הרשתי לה להתחיל קשר מיני עם מישהו אחר.קשר שבו היא הדומיננטית.

למה? כי אני יודע שזה יעשה לה טוב לגוף ולנפש,כי אני יודע כי הוא יוכל לתת לה דברים שאני לא יכול לתת כשולט,כי אני יודע שזה לא מפחית בכלום את הצורך שלה אלי. כי זה הופך אותי לשולט טוב יותר.

ועדיין זה קשה.מאוד. ואני צריך להיות חזק מספיק שזה לא יהפוך את הספינה שלנו.שזה יוסיף עוד רובד לשליטה,ולא ימוסס את ההיררכיה. ולנסות לא להיות מספיק אגואיסט שאאסור עליה את זה רק כי לי זה יהיה יותר נח,למרות שזו זכותי וזה תמיד אפשרי.