הצחוק של ניטשה

ובתרגום חופשי: "הלא-אדיוטים טועים".

מי שמפחד להיות אידיוט, מי שמפחד שינצלו אותו, שישקרו לו, עושה טעות.

בחיים צריך לדעת לפעמים לדעת להיות האידיוט. להתפתות. לתת אמון. למרות שהנסיון והסטטיסטיקה מוכיחים שבסוף מישהו ימעל באמון שלנו.

בלי הטיפשות הזו, אי אפשר לבנות יחסים. ואם את.ה רוצה להיות ה"חכם", בעל הנסיון, זה שמגדר את עצמו בפני כל הסיכונים האפשריים, עדיף לו כבר להשאר לבד ולוותר על כל הטירחה.

אבל תזכרו גם, שהניסון והסטטיסטיקה מוכיחים שייתכן מאוד שאתם תהיו אלו שתמעלו באמון שמישהו נתן בכם. זה חרא, אבל זה קורה.

איכשהו אנחנו צריכים to factor in את האפשרות של הפגיעה הזו שנחטוף באיזשהו שלב, או אולי שנחטיף, בלי שזה יהפוך אותנו למתוסכלים, ציניים, ופוגעניים  בצורה מיותרת.

אז אם נפגעתם, זה לא אומר שכולם נבלות. ואם אתם כבר נאלצים להכאיב, תעשו את זה בעדינות.

זהו. סיימתי את הנאום להיום.

ליל מנוחה.