מערכות יחסים, בואו נודה, זו סוג של עסקה. אלא שזו עסקה מוזרה. רוב הזמן, ברוב המקרים, שני הצדדים מרגישים מופסדים. לפעמים זה מה שמחזיק את הצדדים יחד: קוראים לזה "הפסדים שקועים" - שני הצדדים יודעים שפרדה תהפוך את ההפסד על הנייר להפסד ריאלי. אז הם שניהם שותקים, מכחישים את ההפסד המשותף. העיקר לא לרשום את היחסים כהפסד בפנקס ההכנסות וההוצאות.
לא מזמן ספרה לי חברה טובה, שבעלה הטיח כנגדה שהיא "עסקה גרועה". היא נעלבה ואני התפוצצתי מצחוק. הבעל המתוסכל, כנראה מאוד אוהב את אשתו, אבל זה לא מספיק. הוא רוצה גם רוצה גם תשואה נאה על ההשקעה.
היא, האישה - אני חייב להגיד על סמך היכרותי אותה - קצת מופרעת. בלתי ניתנת לאילוף. בקיצור, עסקה גרועה.
ביחסים בין אדון ושפחה, הנשלטת היא הנכס של האדון. האדון מחזיק בשפחה כמו שיזם מחזיק בנכסיו.
האדון, כמו היזם, רואה את השפחה והוא מזהה בה פוטנציאל.
במקום שהבעל רואה "עסקה גרועה" האדון רואה הזדמנות להשקעה. לקחת אותה כשהיא למטה, ולהעלות אותה למעלה.
לצד כל הדברים הרעים שאומרים על יזמים, יש בהם דבר אחד יפה: הם רואים פוטנציאל במקום שאחרים רואים חורבה.
התפקיד של האדון, כמו של היזם, הוא להשביח את הנכס שלו. את השפחה.
האדון מפרק אותה לרכיביה, מנטלית ופיזית, זורק את מה שמיותר, ובונה אותה מחדש.
השאלה מה קורה בסוף.
היזם חייב למכור את הנכס המושבח כדי לממש את הרווחים.
הוא לא יכול שלא - אחרת הוא הופך לאספן עתיקות.
ומה יעשה האדון עם השפחה המושבחת?
האם יאבד עניין בשפחתו האהובה והמושבחת?
האם השפחה המושבחת תנטוש אותו לפני כן משום שעכשיו היא יכולה?
ביחסי שליטה יש משהו עצוב שמובנה בהם.
המשהו העצוב הזה הוא האמת.
