הצחוק של ניטשה

יוצא מדי פעם ששואלים אותי למה אני כאן. בבדס"מ. 

אז מלבד מאנשים מעולים וסקס משובח, 

המקום הזה הוא סוג של סדנת התפתחות עצמית. לא יודע אם זה נשמע טוב לכל אוזן (גם לאוזן שלי). 

אבל אחד הדברים שלמדתי פה במהלך השנים זה לסנכרן את הרצון, הצורך, הפעולה, והדיבור. 

כמה קשה לנו לפעמים להגיד מה אנחנו רוצים? 

כמה מבאס שאנחנו רוצים משהו שלא צריכים? 

כמה מתסכל עובדים ועובדים ולא משיגים את מה שרצינו? 

אין שורה תחתונה היום. 

יום טוב