תגידו מה שתגידו, יחסי בדס"מים הם קצרי טווח. אומנם פה ושם יש זוגות שמצליחים לשמר יחסים לאורך זמן,
אבל אני מרשה לעצמי לומר שהנורמה, במובן הסטטיסטי של המילה, היא יחסים יחסית קצרים.
כיחסים קצרי טווח, נשאלת השאלה מה המשמעות שלהם. כשאנחנו נכנסים לקשר "נורמטיבי", אנחנו נכנסים
עם ציפיות ארוכות טווח: לעבור לגור ביחד, להביא ילדים יחד, להזדקן יחד. למה אנחנו אמורים לצפות מיחסים
בדס"מים?
יש א.נשים שמגיעים לבדס"מ עם הכיף והתשוקה. מחפשים איזשהו פלינג קצר, "תבלין" וכיו"ב. אישית,
לא נראה לי שהכיף של בדס"מ שווה את ההשקעה. וגם מההיכרות שלי את האנשים שמגיעים לזה,
המניע שלהם הוא לא כיף.
עבורי, המשמעות של יחסים בדס"מ מפגש בין שני אנשים, שבתקופת זמן קצרה יחסית, משפיעים
זה על זה באופן עמוק יחסית. המפגש הבדס"מ המשמעותי הוא סוג של שינוי קצר טווח. למידה הדדית.
כמו שני כוכבי שביט שמתקרבים זה לזה, כמעט מתנגשים, מסיטים זה את זה מן המסלול, וממשיכים הלאה
בכיוונים שונים.
יש משהו מתסכל בסוג הזה של המפגש. אתה פוגש אדם, אתה משפיע עליו, הוא משפיע עליך, אבל אתה לא תחווה
איתו.ה את השינוי ולא תוכל לחוות איתו את השינוי שלך.
אבל כשאנחנו נתסכל אחורה על מסלול חיינו, אנחנו נראה שם המפגשים המשמעותיים הללו, וזה יישאר חלק מאיתנו.
אני אולי מייפה פה קצת את הדברים. אולי מתאר אותם באופן אידיאלי. כמובן. אבל כפי שאמר אבינו אפלטון (אולי אריסטו),
הדברים מוגדרים על-פי האידיאה שלהם, על פי הפוטנציאל הכי טוב שלהם, ולא על סמך הכשלונות של הרעיון בעולם. גם אם
יהיו לנו עשרות מפגשים כושלים, הדבר יוגדר על פי המפגש היחודי, יוצא הדופן, המופלא, שמתרחש אחת להרבה מאוד.
אז בואו לא נזלזל בחד פעמי, במקרי, בקצר מועד.
[איזה שיר הייתם שמים כאן עכשיו? הצעות?]
______________________________________________________________________
על פי הצעתה של Agate היקרה והחכמה
&feature=youtu.be
