מול המראה

כל השמיים כולם נעים סביבו, כמו שומעים לפקודתו, מחוברים אליו בציר בלתי נראה ובלתי מורגש שהופך להיות מובחן, ברור ומובהק רק בעיני אלה הסבלניים וחדי המבט שיצפו במתרחש לאורך זמן. 

אינספור כוכבים והשביל שברקע, הם כולם משתחווים לו, כאילו נכנעו אליו, מושפעים ורוקדים סביבו.

והוא?

לא הכוכב הכי יפה בשמיים. גם לא בוהק במיוחד. בוודאי לא הכי גדול. האדם המתבונן בשמיים בהיסח הדעת, לא ישים לב אליו כלל. לא יראה איך כל הכוכבים נופלים אל אותו אור כחול קטנטן, מהבהב, ומסתובבים סביבו. 

כמו רבים לפני, הוא משמש מדריך גם עבורי. אני לא הכי בוהק, לא הכי גדול ובוודאי שלא הכי יפה. בשקט אני רוצה לחדור לראשך ולנפשך. בהבהובים עדינים אך קבועים. ומבלי שאף אחד שם לב, להכניע אותך לרצון שלי. לגרום לך להתמסר אלי, כפי שהשמיים מתמסרים אל כוכב הצפון.