פעם פעם מזמן, כשהייתי נערה, הייתה לי פנטזיה שהייתי ממחזרת בזמן אוננות.
אני די בטוחה שזה לא היה הרעיון שלי. סביר שראיתי את זה באיזה אתר פורנו.
הפנטזיה הייתה מאוד מדוייקת, מלאת פרטים, חזרה על עצמה במדוייק שוב ושוב ושוב.
היום כשאני חושבת על הפנטזיה ההיא, אני מבינה שהפירוט הרב שלה היה מתוך מקום שמנסה לפתור הגבלות פנימיות שלי. בפנטזיה שלי, בדמיון שלי, שהתקיימו בראשי בלבד הרגשתי מבויישת ונבוכה. היה לי צורך למצוא פתרונות כדי להנות מהפנטזיה מבלי להרגיש את העכבות שמדכאות את היצרים. מתי זנחתי את הפנטזיה הזאת? כשהרגשתי שאני מוסיפה עוד ועוד פרטים שמנסים לתת מענה למחשבות מגבילות - הבנתי שלא נוח לי עם הפנטזיה הזאת ופשוט שחררתי אותה. אני לא זוכרת פנטזיות אחרות מאותה תקופה, אבל הפנטזיה הזו נשארה מאוד ברורה בראש.
היום אני מחפשת את ההתמודדות עם העכבות האלה, עם הקול המגביל. הקול הזה שאומר שאסור, זה לא מקובל, מה יגידו, זה זול, זה מלוכלך, זה לא את, זה כואב, זה מגעיל...
הדברים שצצים בהבזקים בראש, שמגרים ומסקרנים, הדברים שקצת מזיזים משהו בפנים. שגורמים למוח להידלק. הדברים שגורמים לי להרגיש את הדופק לא רק בלב. הדברים שהמחשבה עליהם גורמת לי לרגיש את האישונים מתרחבים מהתרגשות. לפעמים אלה דברים שמתנגשים עם מוסכמות חבריות, לפעמים אלה דברים שמתנגשים עם מה שחשבתי על עצמי, או מה שחושבים עלי. ההתמודדות מעניינת אותי. אני נהנית לחפור עם עצמי על מה הרגשתי, ואיך הגבתי ומה עזר לי לשחרר. מתי זה הזמן לעצור רגע ולהנות מהמקום הזה ומתי יגיע הזמן למתוח עוד קצת את הגבולות ולהתקדם.
בכלל רציתי לכתוב על כוס טיפטופים... אולי בפוסט הבא.
