מה זה המקום הזה? מגלה לאט לאט שזה מקום לברוח. מקום שבו אני מוצאת אנשים לברוח אליהם. לפעמים גם אנשים לברוח מהם. לא פעם אני קוראת כאן אנשים שאינם נמצאים במערכת זוגית מחייבת בחייהם מחוץ לכלוב, תוהים על פשר נוכחות הנשואים כאן. אני כאן, באומץ ובחשיפה נדירים, מספרת שאני כאן מתוך בריחה. אני לא עונה לכל התוהים, אם היתה מעניינת אותם הסיבה שלי, היו פונים אלי להתעניין ולשאול. אני כותבת כאן כדי לשפוך מעל ליבי, רגשות ותחושות שמכבידים עלי, שאני מוצאת לנכון לחלוק כאן ולהנות מהאנונימיות החלקית שקיימת כאן.
בתחילת דרכי כאן הבנתי, שכנשואה, הרבה יותר קל לי להתנהל מול מי שנמצא בסטטוס זהה לשלי, או לפחות בעל מחוייבות דומה לשלי בחייו. היום אני נמצאת במקום בחיים האישיים שהמשפחתיות של האחר גורמת לי לאי נוחות, קינאה, רצון להתרחק. אני מרגישה כאב למול אנשים שנמצאים בחיי, שאני מעריכה מאוד, ומחוברת אליהם ברמה כזו או אחרת. זה מקום מאוד בודד להיות בו. בודדה בחיק המשפחה, ובוחרת להתבודד ולהתרחק מהמעגלים החברתיים.
זה גורם לי לחשוב האם הנוכחות כאן, תהווה קטליזטור לתהליך שאני חוששת ממנו כל כך. תהליך שכבר החל, ואני נעה בתוכו בקצב משתנה. לפעמים מתקדמת ולפעמים חוזרת לאחור. לפעמים רואה את הטוב ולפעמים שוקעת באכזבה. זו שנה מטורפת, הקורונה הביאה אותנו למצבי קצה, סיטואציות שלא יכולנו לדמיין בכלל. תוהה האם זה נכון לחשוב על שינויים בתקופה כזאת.
אז אני בורחת ולא יודעת לאן.
