זה היה מחנה קיץ עם ילדים מהרבה מדינות. עירוב תרבויות. כשכל הילדים הלכו לישון כל המדריכים נשארו ערים לפרוק קצת, לאוורר ולהתכונן ליום הבא... המיניות הייתה עולה לפני השטח עם רדת החשיכה.
ערב אחד שיחקנו, חבורה של מדריכים, את המשחק המוכר, שכל אחד מציין 3 משפטים עליו, כששניים מהם שקריים ואחד הוא אמת.
זה תמיד ריתק אותי לחשוב, מה השקרים שבוחרים לציין אומרים על אותו אדם, יותר מאשר מה היא האמת.
ובחזרה לסיפורנו, המדריכה הבריטית, בחרה לשתף 3 משפטים:
1. אני אחות חדר ניתוח, ונרדמתי בזמן הכנה לניתוח.
2. אני משתינה על עצמי כשאני מתקלחת.
3. יש ילד אחד במשלחת שלי שאני שונאת במיוחד, ועשו עבודה קשה לשכנע אותי לא לפרוש ברגע האחרון לפני שהגענו למחנה. (אציין שהילד "המופרע" של המחנה הוא ילד מהמשלחת הבריטית).
כל המשתתפים במשחק הימרו על מספר 3. שכן היה ברור שהוא מאתגר את כל המדריכים ולא רק אותה...
ורק אני הימרתי על מספר 2. איפשהו ברוח המשחק, הבנתי שהיא מנסה עם הראש היצירתי שלה, להכניס קצת קינקיות ופתיחות לרוח הקבוצתית.
כמובן שצדקתי.
(אחרת לא הייתי משתפת את הסיפור הזה...)
היום במקלחת הבוקר, כשחיכיתי שהמים יתחממו, הרגשתי מבולבלת. כי היד נוגעת במים הקרים. וזרם השתן החם זורם על הרגליים. היד מרגישה קור והרגליים מרגישות חום. ואני מנסה להבין, למה אז זה כל כך עורר פליאה בקרב החבורה, שהיא מודה בפני כולם, שהיא משתינה על עצמה במקלחת.
מאותה נקודה, זה לא היה הדבר הכי קיצוני שעלה או התרחש בהמשך המחנה. כיאה למחנה קיץ, הוא היה קסום ואיפשר הרבה חוויות מרגשות...
אולי פעם...
