נחוש

לעיתים...לאחרונה.

כשהעצב, הפך למרכיב יומי ובסיסי, וכל הפעולות מוטוריות מכוח האנרגיה,

אני חושב על סיזיפוס. האמנם הפכתי כזה?

ואולי בכלל, אני במצב גרוע ממנו?


כן, על פני השטח, הכל בסדר,

מתרוצץ אחרי הזנב של עצמי ומשתתף, במרוץ החיים הגדול.



אבל...

לא באמת במירוץ וממש לא מעניין אותי לזכות.

קצת מדשדש במקום...מתחפר בבוץ ללא תכלית וללא הגיון.

סיסיפוס, נענש על שהטעה מטיילים, והעונש היה חמור...

מיגע.


אבל לפחות, גמע מדי פעם מרחק על מנת לגלגל את האבן לראש ההר.

ואני...

מדשדש במקום.

חייב לתת לעצמי סטירה ולהתחיל לזוז.

לא חשוב לאן...

רק לא להתבוסס...



( שיר הנושא מתוך קאובוי של חצות)