נחוש

כן,



אחת לכמה חודשים, קורה התהליך המופלא, בו אני קם בבוקר, ואני מרגיש חזק בצורה

אינסופית ומוחלטת.



כל מה שקורה לי, קורה נכון, ובזמן ובצורה מדוייקת.


נשים, מכל הסוגים והגילאים, מחייכות אלי, כאילו אני ברד פיט מינימום, ואני, שאני

מודע ל'סם הלא מוסבר' שנוסך בי, מרשה לעצמי להישיר מבט למחייכת ולהניח אותו

בלבן של עיניה.



ביום מהסוג הזה, אני מסוגל למלא פינקס של כתובות וטלפונים (לו אך הייתי רוצה...)



מתקתק עבודה וגם בזה, מרגיש מיותר והדברים, כאילו נעשים מעצמם.

עת נסתיימה העבודה, קפצתי לאחת המסעדות הנחשבות (אי שם בדרם שדרות רוטשילד

בת'א).


נתיישבתי על פינת הבאר (צורך קבוע שלי, הן כי מאפשר לי לראות את כל האקשן, הן

כי זה נותן לי יחס מועדף מהבארמן, והן כי מי שיושב בפינה, לא אמור להתחתן שבע

שנים...מתאים לי:) )



ואז היא הופיע...נכנסה הטבחית לבאר.



במסגרת הסטיות של יואב39,: סטיה 582 אומרת במפורש: טבחית, שבנויה מוצק (ומעלה),

הלבושה בבגדי מטבח לבנים, רצוי עם כמה כתמי דם על החולצה, זה...מטריף את

דעתי!!



חייכתי, היא חייכה.



בכמה דקות, הכוללות בדיחות (די משומשות) שלי, הטלפון שלה, היה כבר בכיסי.



כן, היא רוצה שאתקשר.



לא. לא אתקשר. (אני וזרים? בליינד דייטס? לא ולא! אנא חיסכו ביקורת. כזה אני נקודה).



כשיצאתי, שבע רצון מהמסעדה, עדיין התמידו ההולכות (בלי שוב) לחייך אלי. שילמתי

לרובן חיוך בחזרה.


בדרך הבייתה, עצרתי אצל ידידה, שולטת אומנם אבל בשבילי רק ידידה.



נכנסתי, חטפתי סטירה והלכתי לעשות כלים... (זה לגבי האנרגיות שהיו עד לשלב הזה...)

😄

לא. האמת, אני מת עליה והיא אכן ידידה טובה והכל בסדר.



יש להניח שההיפר, ישאר יומיים שלושה, ויוחלף בדאון פראי.



אבל עד אז:




אני מלך העולם!!!!!


😄


ולנשמה הטהורה, שעוד (משום מה) מתעקשת לחיות...:)

שניים עבורך:


הראשון, להקה, שלא לכולם מוכרת בשם 'פולחן הצידפה הכחולה'

DONT FEAR THE REAPER