מנסה, מטבע הדברים, לעשות סוג של רשימת מלאי, השגיות ושאיפות.
הרשימה משוחדת וממולכדת.
אירוע שקרה למשל, עשוי להתפרש כמקפצה למשהו טוב...לחילופין תחילת ההתדרדרות.
ובכלל, מדוע הטקס, אליו אנו נצמדים בבעתה ובתלות כה רבה הנקרא 'יום הולדת'?
פתגם סיני אומר ש..'50 שנות נסיון, הינם שנה אחת של נסיון, המשוכפלת 50 פעמים....'
ישנה כמבון, הגישה החיובית והמחוייכת הלקוחה מ'אליסה בארץ הפלאות', ושם הטענה
המרכזית הינה: למה לחגוג יום אחד בשנה 'יומולדת? לא עדיף לחגוג 364 ימים בשנה את
החג 'לאיומולדת'? הרי האפשרויות כמעט אינן מוגבלות בשיטה חביבה זאת...?
האדם, הינו יצור של 'תחנות' וטכסים. יום הולדת, בר מיצווה, חתונה, יום נישואין, יום האם וכו.
כנראה שלא הספיק לו והוסיף ימי טכס חיצוניים כמו ימי חגים ימי זכרון, ימי שמחה וכו.
עד, שנותרו מעט מאוד ימים שמהווים 'סתם יום' רגיל לחיות ולחוות בו.
הלכך נתכוון המשורר במקור?
ומה בדיק אנו סופרים? כמה התרחקנו מהבטן של אמא? או כמה התקרבנו לתוןלעי הרימה,
המצחצחים מזלגותיהם בציפיה דרוכה להגעתך...?
אני, לעצמי, לא חוגג יום זה (אבל מקפיד לחגוג זאת לאחרים)
לגבי דידי, יום זה, הינו מקביל ל'יום כיפורים' אצל החרדים.
יום של ספירת מלאי, בדיקת החמצות, תכנון לוגיסטי מחודש לבאות והפסקת תהליכין לא
נכונים בהן אני מצוי. או שינויים בכדי לכווננן לכיון נכון ומפרה.
ובכל צומת שאתה צולח ממתינים לך ארבעה צמתים חדשים. אף אחת מהם, אינה מחביאה 'אמת' כלשהי ועל אף עובדה זאת, אסור לעצור. העצירה משתקת ומקפיאה התקדמות תהליכים, שחלקם עשוי להיות מבורכים. רק לא לעמוד.
החלטה שגויה, עדיפה מאי החלטה. גם בהחלטה שגויה, ישנה עשיה ועשיה הינה דבר חיובי בכל מקרה.
אז...זהו:)
כל מה שנשאר, זה לפתור ולהחליט לגבי:
המשכי המקצועי, החייב שינוי באופן שיאפשר לי להתפתח הלאה.
החלפת הזמניות בקיום המיידי (מגורים רכב וכו)
ברור יחסי האישיים, הכל כך משמעותיים מחד ומאידך גורמים לי חוסר יציבות ומידע היכן אני עומד.
מקווה, שהכותרת הבאה תהיה: הכל נפתר וזה היה קל מהצפוי:)
ריקוד הפרחים:
לפני 12 שנים. 27 במאי 2012 בשעה 8:18
