נחוש

'

 אתה חי בסרט'

אמרו לי זאת פעמים רבות.

לעיתים, גם אני משתמש בביטוי החביב...אבל אחרת. אני אומר זאת בסוג של חיבה מהולה בנזיפה.

 ולהבדיל, כשאומרים לי זאת, מתכוונים לזה...ואני די מבין למה.

רוב חוויותי ותחושותי  מורגשים אצלי בקול+ נוע.

כך אני אוהב...

כך אני אוכל...

כך, לעיתים, אני נפגע.

בכל מקרה, זאת שפה שאני מבין.

זוכר דברים מגיל 4 בבהירות, ותמיד בצורה של קליפ או מילים וצליל.

מקווה מאוד, שכמה דקות לפני מותי, יחשיכו השמיים ויופיעו כל הכותרות:

מפיק - אלוהים.

בימוי - אבא, אמא.

שחקנים:  ...טוב, זה קצת מורכב.

מניח שאלך לפי הקירבה הנפשית.

כותרות של שחקנים ראשונים, ינתנו למקורבים ביותר ואלו שממש נגעו בי ואהבתי...

תפקידי משנה, לאלו שהיו די קרובים, פלוס כאלה שעבדתי מולם ואתם,

כותרות שחקנים אורחים, ינתנו לכאלו שהיו חשובים לתקופה מאוד מוקצבת אך משמעותית.

יש גם ניצבים, כאלה שעברו לזמן ארוך או קצר, אבל משמעותם לחיי הייתה מוגבלת מינוס (בראיה כוללת)

ובסוף, הרשימה הבאמת ארוכה, 'תודתנו ל..'  לכאלה שהיו ברקע לזמן קצר בסיטואציות מתחלפות (כולל למשל

אישה שישבה  לידי לידי באוטובוס...בימים שהכרתי בו ככלי תחבורה...).

(לא, אלריק....אין לי כותרת בשבילך...:))   )

אני בהחלט מצפה, כמה שניות לפני הסוף, שיופיע בשמים כיתוב:

THE END

את ענבל מהמכשיפות, יצא לי להכיר במקרה, כמה ימים לפני שקיפחה את חייה בתאונה הנוראית.

כנותה ויכולתה השכלית לחידודין, ממש עשו לי את זה, מבלי שממש הכרתי לעומק.

בחרתי בשיר זה, כי גם קשור לנושא...:)