נחוש

וכמו במחזוריות, המפתיעה בכל פעם מחדש, כל פעם לאחר תהליך דעיכה, בה

לעיתים הכל נראה אבוד וחסר מוצא, פתאום הקלפים נטרפים, ומן הכיאוס מתחיל תהליך חדש.

התהליך, אינו מחודש אלא בכל פעם שונה..כאילו ממציא עצמי מחדש.

במהלכו, עת הנבט הופך לגבעול ומתפתח במהירות שיא, תמיד מפתיע לגלות

ש.. הסובבים מגיבים בחיוב ונדמה שאף הם, רואים אותך, החדש, בפעם הראשונה..

ואלה, שבאמת מכירים אותי לראשונה, ישר מגלים עניין, הן במסגרת העבודה,

והן בנשים, שמגלות בי עניין (קיבלתי אפילו הצעה לתינוק משותף ממישהי

שממש לא מכירה אותי), כאילו פתאום הן רואות אותי...

לא, חלילה לא אטען שטוב לי (ובכל מקרה, לא בטוח שזה חוקי כיום שלאדם

טוב או שיטען כך).

אבל הפריחה, האנרגיה ושמחת החיים, מכניסים אותי לאופוריה ולהרגשה

שהכל אפשרי ויש למה לצפות...

ואז...

גם החושים מתעוררים ונעשים רעבים למימושים ענקיים, אולי בכדי להשלים

את הפער שנוצר בתקופת הדעיכה שקדמה לפריחה...

וזה הולך ומתגבר...ללא שובע!

ובא לי..

בא לי לעשות סקס, מכל הסוגים ובכל הצורות, במרתון שלא נגמר...

בא לי סשן ארוך, אקסטרימי, קשה וללא גבולות...ספייס עמוק וממושך.

בא לי לסגוד במשך שעות לגוף נבחר, עד שתתעלף משכרון חושים..

אני רעב!!!!

:))

כולנו מכירים, לטובה, את ג'ק ניקולסון, בגלל תפקידיו הקיצונים בסרטים.

לשחק, הוא יודע...אבל לשיר?

:)

ובכל זאת, הנה נסיון מעניין מאופרת הרוק 'טומי' (1975)

(תקציר למי שלא מכיר: טומי, הינו חרש-אילם כתוצאה מטראומה. אימו, מנסה

הכל בכדי להחזירו למצב תקין. בין שאר היצורים, הם מגיעים לרופא שמגלה

באם עניין, קצת יותר מבחולה עצמו...)