נחוש

האוניה 'יואבוש-קרוז' יוצאת לדרכה.

כן, היו קצת עיקובים...

יש האומרים ש..נתקעה זמנית ב'משולש ברמודה' פרטי משלה..

הרבה זמן הייתה תקועה.

שניות שהפכו לדקות ימים ושנים.

כל כך הרבה זמן תקועה שנדמה ולא ניתן כבר לגלגל את העוגן הענק והחלוד, המחובר בשלשלאות ענק אדמדמות..

יש גם משהו נוח ב'רע והמוכר' על פני 'הלא ידוע'.

דממה...

ואז...

נאקת כאב חזקה...ושוב דממה.

חריקות מחרישות של הפלדה החלודה המתעוררת לחיים.

גלגלי השיניים ננעצים בארכובותיהם.

הם מתחילים להסתובב בהססנות שהופכת לתנועה רציפה...

בוכנות הענק, מתחילות לנוע, לאט...מעלה ואח'כ מטה, כשבוץ ואבק ניתזים תוך כדי...

על הסיפון העליון, הנוסעים הרבים ( תחושות, פחדים וזכרונות וגם כמה תקוות)), נשענים על המעקה במתח רב...

חלקם כבר ויתרו מזמן...אבל ההתרחשות מחזירה אותם למתח המשולב בתקווה מעורפלת.

אין יעד עדיין.

רק יציאה הכרחית מהקיפאון הנורא במשולש....

האוניה 'יואבוש-קרוז' יוצאת לדרכה...