נחוש

עוד שבוע אנחנו שם...אף שלדעתי השנה זה הקדים.

הביטוי במקורו, מתייחס לשלושת השבועות שבין הבקעת חומות ירושלים לחורבן בית המקדש.

שבועות אלו, עמוסים מנהגים וטכסים ונחשבו מאז ומתמיד לתקופת פורענות בכל התחומים.

אם תביטו סביבכם, תוכלו לראות את כל הסממנים:

משברים כלכלייים,

מלחמות +טילים,

אי הבנות וריבים עם מקורבים,

תקלות מכניות ותאונות,

ועוד...

אל כל אלה, מצטרפים החום והלחות, המקצרים את סף הסבלנות והעצבים שלנו.

אף אני, חוויתי בשבועיים האחרונים, בעיות ולחצים מכל הבא ליד, ובאופטימיות נדירה (אצלי),

התמודדתי עם הרוב.

הדרך היחידה לשרוד את הפורענויות הנ'ל, היא לזכור שחיים פעם אחת, הזמן בורח והכל

ממילא פתיר (ויש להניח שיראה תמוה שנה מעכשיו).

ומה יותר מתאים מ 'שיר החרא'?

:))