יש בעולמנו כל מיני מוסכמות חברתיות שהתחילו אי שם עם עליית הנצרות בימי הביניים. אחת מהן הוא הצורך להסתיר את המבושים, או אזורי הכיף כמו שאני החלטתי לקרוא להם ברגע זה.
אני בטוח שיש בקהל אנתרופולוג שיסביר איך הסתרת מבושים זו הפכה עם השנים לאופני לבוש מסויימים עבור ארועים מסויימים. לבוש בצורה מסויימת מפורש כמתן כבוד לאדם מסויים או להקנייה ושמירה על משמעת.
בתור עבודתי כמרצה אני נוהג להגיע לכיתה עם חולצה מכופתרת מכנסיים מגוהצים. על מנת לתת כבוד לסטודנטים העומדים מולי. וכן הקניית משמעת בלבושי אני מצהיר שאני רציני כלפי עבודתי ודורש רצינות ומשמעת מהסטודנטים.
מאז תחילת הקורונה ותחילת העבודה מהבית והרצאות בזום, אני עדיין מגיע לשיעור עם חולצה מכופתרת ומצלמה פועלת.
זה לא אומר שאני צריך ללבוש תחתונים לשיעור. נהנה מההרגשה החופשית באזורי הכיף.
אגב, בביתי אני תמיד ערום אלא אם כן ממש קר...
וסתם כדי להמריץ את הדם, הינה אדמונית ערומה:
