לפני 3 שנים. 26 בינואר 2021 בשעה 15:57
פעם מישהי שאלה אותי בסיומה של הסימפוניה התשיעית של בטהובן, מדוע היה צריך לחכות כ-70 דקות כדי להגיע לסוף המרגש. היא צחקה, אבל היה ברור לשנינו שאם הסימפוניה הייתה נפתחת במקהלה ובתיזמור מלא מהר מאד היינו מתעייפים ממנה. הציפיה למגע, לליטוף, ואחריו לכאב ולכיבוש, הם חלק לא פחות חשוב מהמגע, הליטוף, הכאב והכיבוש.
