גלריה

מדוע יותר קל לדבר בגסות מאשר בעדינות? ומעניין לכמה מאיתנו יש את האומץ להשיל מעלינו את כל העכבות שלנו ולתת למי שאיתנו לצפות בנו ברגעים האינטימיים ביותר שלנו?  אני זוכר את הפעם הראשונה בה צפיתי בפניה של אישה בעודה מאוננת: את השפה הרועדת, את הגניחות הקטנות, את ההבעה כאילו הכניסה בו זמנית לפיה פלח לימון וקוביית סוכר. זה היה אוסף תנועות אקראיות, כמו חמישה כלים שונים שמנגנים חמישה תוים בלי קשר. בכל רגע אחר, הדיסוננס הזה היה מצחיק אותי, אבל כשהיא קפצה את שרירי פניה ועיניה נעצמו בחוזקה, זה היה האקורד היפהפה ביותר שאי פעם שמעתי.