גלריה

דיסוננס קוגנטיבי הוא דבר מהנה מאין כמוהו. איך זה שרגע אחד אנחנו מדברים וצוחקים, האיפור המושלם שלך מדגיש את העיניים המושלמות שלך, וידי מלטפת את הפנים שלך בעודך ממתינה בסבלנות על הברכיים; ורגע לאחר מכן, צליל הסטירה ממלא את חלל החדר, ואת משתתקת. הנחיריים והאישונים שלך מתרחבים כשמערכת העצבים הסימפטטית שלך נאבקת לעבד את הכאב וההשפלה. לפני רגע היינו שווים, אבל המציאות ההיא נמוגה ושנינו יודעים שאנחנו כבר לא. אני ממתין שתתעשתי, או לפחות תחזרי לאיזשהו שיווי משקל חלקי. שתנסי ליישר אלי בחזרה את המבט, לייצב את עצמך מעט, לפני שתגידי בקול קטן, "תודה, אפשר עוד אחת?"