גלריה

לפעמים, לא צריך את הסטירות, את הספנקים, את המבוכה וההחפצה. את לא צריכה מלים כמו שולט או נשלטת כשהוא מסובב אותך, מרים את החצאית שלך ומקער את גבך כדי להקל עליו את החדירה. מעבר לדלת שנעלת ממשיכים אנשים רגילים בשיגרת יומם, מבלי לדעת בכלל ששניכם שקועים בכיס של מרחב-זמן שהוא רק שלכם, שרויים בעולם שהם כנראה לא יבינו אף פעם. חלק בך היה רוצה שאחד מהם יפתח את הדלת ויסתכל פנימה ויראה אתכם, את החולצה המורמת, את השדיים החשופים, את הקלות שבה נכנעת לו. והכי את רוצה שיראו כמה את משתוקקת שיפער אותך, שיחדור אליך יותר ויותר עמוק, ויהפוך אותך לשלו; את הדברים שאין להם צורה או שם.