אני זוכר את הנוף מחלון הדירה שלך, איך האנשים נראו קטנים. בקיץ הייתה בריזה נעימה ואהבת לצאת ולשתות יין בערב, ואני הייתי מצטרף אליך והיינו מדברים על התיכנונים שלנו לסוף השבוע. בפעם הראשונה בה הרמתי את השמלה שלבשת ומשכתי מטה את התחתונים פקדתי עליך להמשיך בשלך, וכשחדרתי אליך רק נשענת על המעקה והמשכת ללגום מהגביע, אם כי רובו המכריע של היין לא מצא את דרכו אל פיך. זה היה ערב נעים ויכולת לראות את כוכב הצפון. מתחתינו, ברחוב, האנשים המשיכו בשלהם, חסרי כל מודעות למה שהתרחש שבע קומות מעליהם. תפסתי בשערך ושאלתי אותך אם היית רוצה שאחד מהם יסתכל למעלה ויבין. התנשפת בכבדות ולא ענית, אבל לא היה בכך צורך; אפילו בחשיכה היה אפשר לראות את הסומק האדום העז בלחייך. כשגמרתי בתוכך, קשרתי את השמלה כך שישבנך נותר חשוף ונתתי לבריזה הקיצית לייבש את הזרע שטפטף במורד ירכך.
