כן, זה כואב. ידעת שזה יכאב. אם זה לא היה כואב, אולי לא היית עושה את זה בכלל. יהיה מספיק זמן לשיחות נפש אחר כך. כרגע, המבט הזה שאת נותנת בי, עירבוב של חוסר אמונה שאיכשהו שוב הגעת למצב הזה מצד אחד, וייחום מוחלט מצד שני, הופך את הסיטואציה לכל כך מענגת. כמובן שגם העובדה שהאיבר שלי מרחיב את פי הטבעת שלך יותר משעיריית תל אביב הרחיבה את בוגרשוב בזמן הנחת הרכבת הקלה מהנה בפני עצמה. גם לי פעם רופא דחף אצבע לפי הטבעת - מה לעשות, עם הגיל אנחנו צריכים לטפל בעצמנו - אז יש לי מושג מה את מרגישה מבחינה פיזית, אבל שנינו יודעים שלא אני ולא את באמת מוצאים את עצמנו פעם אחר פעם באותה התנוחה בגלל איזושהי תחושה פיזית. המבט שלך הוא לב העניין. איך מישהי יכולה להיות בו זמנית כל כך נמוך וכל כך גבוה - זה בעצם היופי בכל זה, לא? זה, והעיניים שלך, שעכשיו רושפות גיצים ואחר כך תהיינה מלאות סיפוק שרק אישה שפישקו אותה וחדרו לישבנה מכירה.
