ביקשתי ממך לא לגעת בעצמך שבוע שלם. כשנכנסו לחדר במלון, כבר נטפת מהאצבעות שהחדרתי אליך עוד קודם, בדרך, ברכב, וכשפשטת את השמלה היפה שלך, הפירחונית, ושלחת את ידך להתיר את אבזם החגורה שלי, עצרתי בעדך. כשנצא מכאן, אמרתי לך, לא תהיה פיסת ריהוט שלא תהיה ספוגה בריחך. תחילה הבטת בי, מבלי להבין, אך כשהצבעתי על הספה במרכז החדר הדם כבר זרם ללחייך והחיוך שלך נמחק. גמגמת והתפתלת, ניסית להעמיד פנים כאילו אינך מבינה, אבל הסברתי לך לאט ובמלים קטנות עד שלא נותר לך לאן לברוח. באותו אחר-צהריים מרחת את הרטיבות שלך על כל אחד מהרהיטים ואוננת את עצמך לדעת, תחילה באיפוק מהוסס, מבויש, ואז, כשהחרמנות השתלטה עליך, בעונג לא מרוסן. בחלק מהפעמים האצבעות שלי התחפרו בתוכך, בחלק לא; בחלק הצלפתי בישבנך, בחלק עמדתי מהצד והתבוננתי; לאחד הכיסאות נתתי שם, והיית צריכה ללחוש אותו כשהתחככת בו. כשהתרציתי ובחדר שררה ארומה חריפה של סקס, העמדתי אותך מול המראה בחדר המקלחת הגדול, הפשלתי את מכנסי ובעלתי אותך כך, ללא גינונים מיותרים. תסתכלי, אמרתי, ולפתתי את ראשך בזוית שהכריחה אותך להביט אל תוך עיניך, ככה את הכי יפה, ואת גמרת ורעדת בזרועותי.
