|
|
|
דמעות חונקות אותי על המחשבה כמה אנשים איבדתי היום... כמה חברים.. בגלל שטויות... הראשון בגלל שאני עשיתי טעות, כנראה הייתי צריכה לשמור על הלשון מאחורי השיניים. והשני פשוט הפנה גבו.
ככה יודעים על מי ניתן לסמוך ועל מי לא...
אני והמבחנים המפגרים שלי... :(
אני לא מבינה למה בשביל שעת עבודה צריך להביר אנשים מחדרה לנתניה... מה אין מספיק בנתניה?
שתבינו למה הסעה יוצאת ב 19:50 משמרת מתחילה ב 21:00 ומסתיימת ב 22:00 עד שמגיעים בחזרה כבר 23:00 יש לי דוך של קילומטר וחצי מתחנת האיסוף עד הבית... עד שמתארגנים ללילה מסתכלים על השעון ורואים אוי שיט כבר חצות.. צריכה לקום ב חמש וחצי מחר כי עובדת בוקר מ 8....
עננים עפים בשמים
הרוח נושבת לאט
הגלים מכים אט אט
החול מתעופף לו מאט
ואני פה יושבת לבד
חיים של התלבטות
יש ימים שהכל הולך כמתוכנן
יש ימים שמאכזבים אותך,
יש אנשים ששומעים לך
יש ימים שלא אכפת להם ממך.
יש אנשים הקרובים לך
שמתרחקים ממך בגלל
סיבות לא מובנות, יש אנשים
שאוהבים אותך ופתאום הם
הופכים למישהו אחר.
אותם אנשים באותם ימים
התנהגו אלי כמו באותם
שירים ישנים על אהבה ועל
ביזיון, על נחמה ועל התנהגות טובה
אבל אף פעם אף אחד
לא ידע באמת מה מתרחש
ומתחבה פה בפנים,
עמוק בתוך ליבי ונשמתי.
אהבה פורחת
אהבה פורחת בליבי הקט
קסם מסויים תפס אותי לעד
איך זה התאהבתי וכלל לא הרגשתי
שהקסם בא אלי דווקא עכשיו.
למה התאהבת דווקא בי עכשיו?
למה לא חיכית לבוא הסתיו?
האם רק לי חיכית ובלב ציפית
שאני אחזיר לך באהבה.
איך כל זה קרה לי אני לא יודעת
שהקסם בא אלי דווקא עכשיו
כנערה כתבתי לי כמאט כל יום
בסתר, על אהבה ורגשות
על מה שעל ליבי, ישבתי
בחדרי הקט מאחורי הדלת
מבלי ההצקות של בני גילי סביבי.
פגשתי לי בחור נחמד
הוא לא מבית ספרנו, אינו
יודע הוא עלי דברים כמו אחרים.
אינו צוחק הוא ממראי או מהריש המתגלגלת, פשוט קיבל אותי כמו שיש- אני.
כיום אני כבר לא ילדה, לא
נערה תמימה, כיום אני אישה
בוגרת חזקה, ראיתי בחיים דברים
שלא יתוארו ומחילה רציתי לבקש
ממני כנערה, על כל הסבל שסבלת
בתור ילדה קטנה, כשהתבגרת
כאב הלב רק מלראות אותך,
כשהיסתכלת לך במראה ראית רק
אכזבה, הרגשת פגועה וכאובה
עם שיברון בלב, הרסיסים היו פזורים בין הכיתה לבית, שום בן אדם
אינו ראה אותך מן המרחק,
רציתי להגיד סליחה על הכאב
אשר נגרם לך, כצופה לך מהצד
אומרת לך עכשיו, הרי אותה ילדה פגועה- אני היא והכאב כל כך מוכר
חודר אל תוך עורי, גופי ונשמתי.
לולא הרגשת טיפת חיבה
מן אנשים הללו, אולי הית היום
אישה אחרת לגמרי.
טיפה של יחס, אהבה, חיבה, חיבוק
מילה טובה כל כךהמון היה עושה, עוזר ומחזק, ילדה בגיל ההתבגרות
כמוני,כמו רבות.
סליחה רציתי לבקש ממני בילדות, בנעורים, בגיל ההתבגרות.
קצת פרטיות
קר ושקט והטבע רועש
ובפנים פה בפנים אין רגע של שקט
כיוון שאין לי פרטיות,
כל פעם משהו מתפרץ אלי...לתוכי...
לתוך ליבי וזה הורס אותי,
גורם לי להרגיש רע,
אנשים אני רק מבקשת קצת שקט
קצת פרטיות.
חדר קט כמו זה הוא כל אחד ואחד
מחדרי ליבי.
אני רוצה להרגיש חופשיה
כמו הרוח והשמש והשמים
מחוץ לחדר הקטן הזה
שהוא ליבי!
(נכתב בגיל 15)
שם במרחקים עןמד לו בית יפה עם גג אדום
שם במרחקים עומד לו בית
עזוב וקט.
בית יםה עם גג אדום.
הוא עומד שם לבד כשכל חבריו האחרים
עומדים במרחק בגוש אחד.
לאף אחד חוץ מציפור שיר אחת
שבנתה על גגו את הקן והטילה
בו את ביצייה, לא אכפת ממנו.
רק לאותה ציפור קטנה יוכל הבית לספר
אי פעם מה זאת ההרגשה להיות בודד,
רק היא תבין אותו כי היא נמצאת לידו תמיד.
יום יבוא והבתים המהודרים האחרים
שטעו בכך שלא היו מסביב הבית הקטן
והעזוב ההוא, אבל כאשר הם יבינו זאת
הבית הקט כבר לא ירצה בהם...
אז הם יבינו שהפסידו חבר..
(נכתב בשיעור מטמתיקה)
זה היה לילה קסום
כל הלילה הוא ליטף את כולי,
טעם את עורי, התנשם לתוך אזני
כאשר הותרתי את תחתוניו ונשערנו ערומים
עכשיו כלום לא יפריד ביננו.
הוא המשיך לנשוך את עורי,
לעסות את גופי בידיו העדינות,
הוא נישק כל סנטימטר בגופי.
עד שלבסוף זה קרה!
זה כאב אבל היה נהדר ומושלם..
הלוואי והרגע הזה לא יגמר לעולם..
(נכתב בכיתה ט' בשיעור פיזיקה)
היש בעולמנו אדם טוב אחד?
לפעמים אתה רוצה לספר משהו
ואף אחד אינו רוצה להקשיב לך,
לפעמים אתה רוצה לבטוח במישהו
ואינך יכול.
מדוע אנשים כאלה אכזריים?
מדוע לפעמים אתה מרגיש שכולם נגדך?
היש בעולמנו אדם אחד שבפניו
תוכל לפתוח את ליבך?
את ליבי אוכל לפתוח רק
בפני אדם אמין שאדע בבטחון
שאותו אדם לא יבגוד באמוני אליו.
יש אדם כזה והוא יודע זאת
אותו אעריך לעולם ועד,
לו אגיד תודה על נאמנותו הרבה
אז תודה לך על ההבנה, באמת
תודה!
