אז מה את עושה פה?

אז פגשתי בסופו של דבר גבר שבאמת מצא חן בעיני, אבל זה לא יקרה בינינו וכל מה שבא לי זה לכתוב לו את זה:

אתה מוצא חן בעיני ואני רוצה אותך. אני מתגעגעת למה שיכל להיות בינינו.

*אני מבינה שאסור לעשות את זה, הוא צריך לבוא אליי כי הוא רוצה באמת.

לפעמים אנשים נעלמים ומפסיקים לכתוב לנו או להגיב. ואז אנחנו מתחילים לחפש את הבעיה בנו, מה לא עשינו טוב, במה לא היינו בסדר. אך הבעיה היא בהם, לפעמים הם סתם לא יציבים, לא יודעים מה הם רוצים או מפחדים מרגש או משהו אמיתי ומוחשי.

פגשתי מישהו לפני כמה חודשים שמצא חן בעיני, הייתי בטוחה שזה הדדי. אך הוא נעלם. זו לא אני זה הוא.

Some things are not meant to be and are not worth fighting for.

אז פגשתי גבר שרוצה לתת לי את כל מה שאני צריכה- רגש, חום, תקשורת. הוא משכיל מאוד ונראה טוב. הבעיה היא בי- אני לא רוצה את זה איתו.

זו לא הפעם הראשונה שאני כותבת על פייק. אך המקום הזה באמת הזוי, מקום שבו אני מרגישה כמו אליס בארץ הפלאות או הסיוטים. מקום שבו הכל מרגיש הפוך. אנשים יפים מרגישים מכוערים, כי אלה התגובות שהם מקבלים. אנשים אינטליגנטים מרגישים טיפשים, כי משום מה, זה מה שנותנים להם להרגיש. זה המקום שבו אומרים על לבן שחור ועל שחור לבן.

אך אסור לתת לאנשים שלא מכירים אותנו באמת אפשרות לשבור אותנו נפשית, חשוב לשמור על הנפש.

סתם מחשבות, סתם פורקת כהרגלי.

טוב שלפחות לגבי הטעם המוזיקלי שלי אני בטוחה.

הפלא של העולם הוירטואלי הוא בזה שהוא לוקח ממך את היכולת לכעוס, להתרגש, להרגיש. 

עם הזמן את נחשפת לכל כך הרבה חרא- מניפולציות, גברים שלא סגורים על עצמם, וירטואלים, שמשחקים ברגשות שלך, סתם מניאקים, שאת מפסיקה להרגיש.

גם כאשר מישהו מאכזב אותך, את כבר לא מתרגשת, לא מתרגשת מכלום. לא מרגישה דבר.

עצוב, אבל זה כנראה מנגנון שמירה עצמית.

אני לא מסוגלת למצוא מישהו אמיתי, יציב ובלי בלבולי מוח. הכי טוב לי באמת לבד, כי לפחות אני אמיתית.

לבדוק אם הגבר הוא שמוק היא לשלוח לו שיר שלא עונה על טעמו המעודן.

וככה נפטרים מגבר בשיר אחד.

ישנו גבר אחד שאני מתכתבת איתו און אנד אוף כבר לא מעט זמן.

אנחנו לא נפגש, למרות שמבחינת מרחק נסיעה זה ענין של רבע שעה.

אני מתכתבת איתו בגלל המילים שהוא יודע להעניק, מילים אוהבות ומלטפות שחסרות לי בחיים.

יש לי קטע שברגע שגבר לא מתעניין בשלומי, במיוחד אם שאלתי לשלומו, זה מוריד לי ממנו. חוסר התעניינות בסיסית בי מוריד לי מאוד. לצערי, יוצא לי לפגוש לא מעט גברים שמרוכזים בעצמם. אולי זה משהו בי ואולי זה הם. אין לדעת.

ובכל זאת איזה פוץ מרוכז בעצמו חייב להיות האדם אם הוא לא מתעניין בך אחרי שהתעניינת בו.

נקסט!

אני יכולה לכתוב שאני לא רוצה לבגוד בבעלי, אבל בעצם אני לא רוצה לבגוד בעצמי. 

התחלתי לצאת עם מישהו נחמד והוא מוצא חן בעיני, נפגשנו פעמיים לדייט נורמלי עם קפה ומאפה. והחלטנו שבפעם הבאה כבר נפגש במקום יותר אינטימי. היום התחלנו לבחור צימרים. ואני הבנתי שלהגיע שוב פעם למשהו כזה, אפילו אם לא נבחר משהו סליזי, זה פשוט לא בשבילי. 

אני זקוקה לסקס, למגע ולרגש, אך אני מבינה  שברגע שאני עוברת את סף הדלת של הצימר לפי שעות, רגש כבר לא יהיה שם.

זה לא עושה אותי טובה יותר מאחרים, ממש לא. אין כאן טהרנות. פשוט ההבנה שמגיע לי יותר.

אני רוצה את כל החבילה או כלום.

יכול להיות שזה יעבור לי ואני אגיע לסקס פרוע באיזה צימר לפי שעות כי אשכנע את עצמי שיש לי צורך שאני צריכה לספק וזה בסדר.  אבל בינתיים משום מה זה כואב לי שאני צריכה לחפש בחוץ, להסתכן ולאבד משהו חשוב מעצמי.