אז מה את עושה פה?

לפני כמה ימים חלמתי עליו שוב. היינו במיטה שלי (מקום שלעולם לא הייתי מזמינה אותו אליו, כמובן). אמרתי לו בחלום שאני מתגעגעת אליו. הוא ניסה קצת למחות, אבל נישק אותי. אמרתי לו שאני אוהבת אותו וזה מה שיש. התעוררתי עם רצון עז לכתוב לו רק 2 מילים - אני מתגעגעת. שכנעתי את עצמי שזה רעיון גרוע מאוד ולא כתבתי לו.

ברור שאני מתגעגעת לקול שלו, לפנים שלו, לחיוך שלו, לזין היפה שלו. אבל למה שאני באמת מתגעגעת זה לתחושת הביטחון, לזה שעם הגבר הזה אני לא פוחדת להחשף, שהוא מכיר אותי ואני אותו, שאנחנו מדברים את אותה השפה, לזה שהוא משכיל ואוהב מוזיקה איכותית וכותב עם אותיות אית"ן (אני מודעת לכמה רע זה נשמע).

*טוב שלפחות כאן אני יכולה לפרוק.

 אז עברו כבר חודשיים וחצי מאז שנפרדנו. אני חושבת עליו לפעמים. אך לא רוצה לחזור אליו, בטוח לא בתנאים שלו. הניסיון הזה (לא נסיון כושל בכלל) העניק לי את הדרך להביט פנימה, להגיע לתובנה שלא הייתי יכולה להגיע אליה ללא החוויה שעברתי במערכת היחסים איתו. הגעתי למסקנה שטוב לי לבד, שטוב לי עם עצמי, שאני לא זקוקה לאדם אחר שיעשה אותי מאושרת או שמחה. כל האושר כבר נמצא בתוכי וגם השמחה. זה לא שהתחלתי פתאום לדאוג רק לעצמי ולזרוק זין על כולם, ממש לא. אני עדיין אני, זאת שמטפלת בכולם, אך עכשיו אני גם מטפלת בעצמי. הכי חשוב שאני שמחה ורגועה יותר לבד. אני מאחלת לעצמי שהמצב הזה של קבלה עצמית, אושר פנימי ורוגע ילוו אותי עוד הרבה זמן.

תודה לכל מי שתמכ/ה בי בתקופה הזאת, קיבל/ה, הביע/ה דאגה ואמפתיה ולא שפט/ה.

* הייתי מפרסמת בפרופיל המקורי שלי, אבל אני לא רוצה מבול של פניות, כי באמת טוב לי לבד.

**כבר לא פורקת

*** תחזיקו לי אצבעות שלא אצטרך שוב לפרוק

אתמול היה חודש מאז שהפסקנו לדבר אחת עם השני. אני מרגישה טוב, אבל מתגעגעת אליו. עוד כמה ימים יש לי יום הולדת, אבל אני יודעת שהוא לא יכתוב לי מזל טוב והשלמתי עם זה.

מה שאני כן רוצה לזכור זה 2 דברים שהיו בינינו. באחד המפגשים שלנו אמרתי שחבל שלא נפגשנו כאשר הייתי בת 25 והוא בן 30, ומיד לקחתי צעד אחורה וטענתי שכנראה לא היה קורה בינינו דבר כי הייתי אשה נאמנה אז וכנראה גם הוא. אך הוא קטע אותי ואמר משהו נורא רומנטי וכל כך לא אופייני לו. הוא אמר שאם היינו נפגשים אז עדיין היה מתפתח בינינו רומן כי לא היינו עומדים במשיכה ובכימיה המטורפת הזאת שיש בינינו.

אני אזכור את זה כי זה היה הדבר הכי רומנטי שהוא אמר לי בכל התקופה שלנו יחד.

והדבר השני שאני אזכור זו נשיקה, נשיקה פומבית. יצאנו מהצימר והיה עדיין אור היום והוא פשוט לקח את ידי וסובב אותי אליו חיבק ונישק אותי. זה היה כל כך רומנטי, כל כך נעים, כל כך אנושי.

** עדכון. הוא בירך אותי ליום הולדתי וזה יפה מצידו, זה מראה שהיה גם רגש מצידו.

ביני לבינו. זה לא היה יפה, כי לא התאפקתי וכל מה שהרגשתי נשפך על הדף.

בהתחלה הרגשתי הקלה, אבל ככל שעובר הזמן אני מתגעגעת. 

לא העלמתי את הצ'ט שלנו בטלגרם, לא יכולתי.

מדי פעם אני נכנסת לתמונות שלנו וזה כואב. כואב להסתכל עליו ועליי ועד כמה אפילו חיצונית אנחנו מתאימים אחד לשני.

אני לא אזום הפעם וגם הוא לא, כי התרגל לזה שאני חוזרת אליו עם הזנב בין הרגליים.

חלמתי עליו אתמול בלילה, חלמתי שהוא הגיע אליי הביתה ומבקש לחזור. 

אין פואנטה, רק שופכת רגשות על הדף.

תשלחו לאשה פורנו בשתיים בלילה, גם אם אתם לא מצליחים להרדם, גם אם אתם איתה די הרבה זמן. כי זה לא כיף, בכלל לא כיף לפתוח בשש בבוקר את הטלגרם ולראות 10 סרטוני פורנו קצרים של מציצות. פשוט אל.

מה כיף לראות בשש בבוקר? 

בוקר טוב ❤️/💋/😘/🥰/מהממת/יפה/נסיכה וכו'

מה עוד כיף לקבל בשש בבוקר?

שיר מהמם ומרגש. למשל כזה:

** אל תשפטו אותי קשה, יש לי בעל "מתוק" שאמר לי שאני מזדקנת ונהיית דמנטית, כי שכחתי לסגור את שקית הפלא עם המלפפונים המזדיינים שלו. טוב, המלפפונים לא אשמים, הוא הדביל.

אתה יודע מה? גם אני כועסת! כועסת על זה שאתה לא התחשבת בי ונתת לי לחכות כל היום ביום חמישי, ולא כתבת לי נגיד ב 15.00 או 16.00 שאתה לא מצליח להפגש איתי. כועסת על זה שבשישי שבת לא מצאת שעה אחת להפגש איתי, ויכולת, יכולת.
ועוד הפכת את הכל עליי שאני נוזפת בך ולא נותנת לך חופש. איך בדיוק?
מה ציפית שתתייחס אליי חרא ואני אשתוק ואגיד תודה רבה?
ועכשיו אתה נותן לי כתף קרה שאפחד לאבד אותך? אז נחש מה? ממש לא, לא מפחדת.
מרגישה מה זה כמו בבית- בלי תקשורת, בלי חום, בלי סקס!
ניסיתי להיות מתורבתת ושקולה ועדינה, מצטערת לא עובד לי. זדיין עם הכעס שלך! אני כועסת יותר וזועמת! ברור?!!!!

ותודה רבה ששאלת לשלומי. למה,חחח? הרי יום קשה ובעיות יש רק לך. אני חיה בבועה ורודה ומתוקה! וחוץ מזה לא איכפת לך משלומי, על הזיין שלך!!!!
זה לא בתקנון היחסים שלנו להיות אכפתי, אמפתי, מתחשב וחס ושלום להרגיש משהו כלפיי! אני חפץ, תחביב.

ניסיתי לשים את השיחה ההיא מאחורינו, אבל אתה כל כך רצית להיות הזכר הדומיננטי הכועס, אז יודע מה? תתמודד עם מה שיש לי לומר, מותק.

*כאשר זה נשפך בכתיבה, אני מרגישה הרבה יותר טוב. מצטערת אם אני מעמיסה את התסכול שלי עליכם. פשוט אין לי מקום אחר לפרוק.

היום אתה הולך עם אשתך לסרט, למרות שהבטחת לקפוץ בבוקר אליי, אבל שכחת מאתמול להיום, ככה זה חורים נוחים בזכרון. אני מכבדת את הזמן שלך איתה, זה לא הענין. בזמנו כאשר התחלנו להתכתב רצית ללכת איתי לסרט. וכיום אין סרט, אין בית קפה, אין פגישה ככה סתם כי בא לך לראות אותי, יש רק צימר. אף אחת לא רוצה להיות השרמוטה של הצימר, אני בטוח לא חשבתי שאתדרדר לזה. אני אשה של רגש, של אהבה, אשה אינטליגנטית, חכמה ומשכילה. אך זה מה שהפכתי להיות - השרמוטה של הצימר. כי הרי פגשת אותי בפייק לכן גם ככה צריך להתייחס אליי כאל משהו זניח, פייקי, חסר רגשות, זונה. אין צורך להסתכל פנימה, להסתכל עליי, גם לא בסקס. בגלל זה אתה מדליק את  ה MTV ולא  את הספוטיפיי עם המוזיקה שאתה אוהב לשמוע. כי עדיף לשמור אותי כמה שיותר רחוק מכל דבר שיעורר רגש . אך באמת צריך להיות ממש רובוט, כי הרי רק רובוט לא מפתח רגש במשך יותר משנה ועוד כלפיי מישהי כמוני. 

זה גם שיר שהוא שלח לי. חבל שזה לא ככה.

אתה יודע אתמול בבוקר כל כך שמחתי שנתת לי קצת תשומת לב, הייתי מאושרת. אבל בצהרים כבר הבנתי שזהו נגמרה החגיגה. שוב מראים לי את המקום שלי. אני השרמוטה של הצימר וזהו, גם אחרי שנה. לא ידברו איתי בטלפון, לא יקפצו אליי כאשר יש זמן פנוי, לא ישלחו לי תמונות עם נוף של ים המלח או של משהו יפה, ישלחו לי תמונה של באבא לובה מהסופר.

ואני טיפשה שמחכה שמשהו ישתנה, שתרגיש משהו, שתרצה לשמח אותי, אפילו קצת, שתקרא את מה שאני שולחת לך, כי אני בטפשותי חושבת שאתה חבר.

*לפני שבוע היה טוב, היום הרבה פחות. הוא שלח לי את השיר הזה, אבל אני לא מסוגלת לשמוע אותו, כי כל פעם זה כואב. השיר הזה לא עלינו וגם לא יהיה.

רק פורקת

אז אתמול היה ט"ו באב. וכביכול הכל טוב אצלי. המאהב העניק לי ים אורגזמות. הבעל הביא פרחים.

אך אף אחד מהם לא אמר שאוהב אותי. ואני, אני רק רוצה אהבה. אהבה שרואים גם במעשים וגם במילים.

המאהב נהדר במיטה, אבל הוא לא מסוגל להביע רגש במילים וגם לא נראה לי שיש שם רגש, גם אחרי שנה.

הבעל הביא פרחים, פרחים יפים וורודים. אבל הכל עם פרצוף ט באב. הזמנתי אותו לצאת, ככה סתם, לשבת בבית קפה בים, אבל הוא עשה פרצוף הלא מרוצה וענה שהוא עייף.

אני סתם אשה בורגנית מפונקת, אבל אני באמת רוצה קצת רגש, קצת אהבה.

*כן חזרתי אליו.

** אל תסקלו אותי באבני מילים, כי זה המקום היחיד שאני יכולה לפרוק.

זה הסוף שלי,  שלו, שלנו. שמונה חודשים שהיה בהם הרבה טוב וגם רע. 

אני אשרוד כי ההצגה חייבת להמשך.

אני אזכור את הטוב, כי זה נכון עבורי.

* רק פורקת.