אז מה את עושה פה?

לפני כשבועיים התחלתי להתכתב עם מישהו. נשמע מעניין ומרתק. החלפנו תמונות ושם הייתה אמורה להדלק נורה אדומה, כי הוא אמר שאני מתוקה. מפה לשם הזמין אותי לקפה. באתי, דיברנו. הייתה לי הרגשה שלא מצאתי חן בעיניו, אבל הוא כתב לי אחרי הפגישה. כתב לי שישמח אם אני גם אזום. הקיצר נתן לי להבין שהוא בענין. 

היום בבוקר שאל נו מה עם איזו תמונה ושלחתי לו תמונת פנים. הוא לא כתב לי משהו נעים כתגובה לתמונה וזה היה מוזר ולא נעים.

בסופו של דבר אמרתי לו שזה לא נעים לי שלא הגיב על התמונה.

הוא ענה שהוא לא יכול לשקר. חמוד מצידו. איחלתי לו בהצלחה.

רק מה שאני לא מבינה, למה? לא רדפתי אחריו, לא כתבתי לו ראשונה, לא שלחתי אף תמונה על דעת עצמי וללא בקשה. הוא נפגש איתי והמשיך להתכתב איתי. אם לא מצאתי חן בעיניו למה להמשיך לבזבז את הזמן שלו ושלי?

יש הרבה אנשים שרוטים בעולם, כנראה זו התשובה.

*סליחה שאני פורקת את זה עליכם, אני לא אמרתי לו כלום, רק איחלתי לו בהצלחה.

אגב, לא איכפת לי מה הוא חושב עליי אבל זה היה פוגע. אני יפה, אבל זה לא חשוב. גם אם הייתי מכוערת, בכל אשה ניתן למצוא משהו יפה. היופי הוא בעיני המתבונן.

בא לי להתאהב ושזה יהיה הדדי. אני רוצה לפגוש את הגבר שנשמתו תעתק לרגע כאשר הוא יפגוש אותי. אני רוצה להרגיש נאהבת, רצויה. אני רוצה שתהיה התאמה פיזית ונפשית.

אני שולחת את הבקשה הזאת ליקום ונקווה שזה יתגשם. נאיבי ופשוט, ככה.

*עדיין רק פורקת ולא מחפשת באתר. אני רוצה משהו שיקרה טבעי.

ויותר גברים, אני מתגעגעת אליו יותר, למרות יחס חרא שהוא נתן לי לפעמים. זה לא געגוע פיזי זה געגוע נפשי, געגוע אליו. 

אני עדיין לא מסוגלת לשכב עם מישהו אחר, סה לה וי.

*סתם פורקת כהרגלי, הוא לא יודע על הבלוג הזה.

אני פוגשת דוש אחרי דוש אחרי דוש ואני עייפה מזה, באמת עייפה מזה.

והפייס  הרגיל שלי כל הזמן מציע את האקס שלי כחבר פוטנציאלי. כיף לי, ממש.

אין פואנטה, פשוט כואב לי ועצוב. 

יש אנשים עם בעיות אמיתיות, אני סתם מתבכיינת.

אתמול בבוקר נפגשתי עם מישהו. התכתבתי איתו לא מעט לפני. הוא היה ג'נטלמן אמיתי, הזמין אותי למקום יפיפיה. אני חושבת שאתן צ'אנס לפגישה שניה.

בערב, כאשר שמעתי שיר של Coldplay, נזכרתי בו, בגבר שכתבתי עליו רבות כאן בבלוג. הדמעות התחילו לזלוג מעצמן.

*סתם עצובה, סתם פורקת. שוב הן זולגות ...

אני מתגעגעת אליך. לא מצליחה להשתחרר ממך למרות הכל.

בא לי לכתוב לך שאני שונאת אותך, אבל אני לא. אני אוהבת אותך. 

* פורקת כרגיל

היום נפגשתי עם מישהו. גבר יפה ולא טיפש. כאשר הוא חיבק אותי לא הרגשתי כלום. 

הייתי מאוד נעימה בפגישה, אך הוא ציפה שאני אקפוץ עליו ואתנהג כמו נימפומנית מורעבת.

אני לא קופצת על הגברים ובטוח לא בפגישה הראשונה. לא הרגשתי שהוא רוצה אותי ומגיע לי דווקא להרגיש את זה.

תודה שאתם מאפשרים לי לפרוק. 

לפני החגים פגשתי מישהו שבאמת מצא חן בעיני, אך הרומן בינינו הוא בלתי אפשרי.

למרות שאני לא מכירה אותו כמעט ואפילו לא נפגשנו, זה, משום מה, כואב לי.

זה נדיר שמישהו באמת מוצא חן בעיני. לכן זה עצוב, עצוב שלא נפגש.

כפי שתראו סגרתי את כל מה שכתבתי עד כה, הייתה לי סיבה מוצדקת.

אך עדיין אני לא יכולה לפרסם את הדברים החשופים, את הכאב החשוף בבלוג המקורי שלי, אז בכל זאת אפרסם כאן.

עכשיו צפיתי בסדרה החדשה בנפליקס Nobody wants this. סדרה חמודה, אבל זה לא מה שחשוב. כאשר הדמויות הראשיות התחילו להתנשק, זלגו לי דמעות, דמעות של יאוש, של ידיעה שעם החוקי שלי זה כבר לא יקרה ולא ידוע אם זה יקרה עם מישהו שימצא חן בעיני.

הקיצר זה כואב.

*כהרגלי רק פורקת

היום ראיתי בחלום גבר שמצא חן בעיני. אף פעם לא ראיתי אותו קודם. 

בחלום היה גם סקס וזה נדיר. זה נדיר שיש לי חלומות כאלה ועוד עם גבר שלא פגשתי.

כנראה אני מחלימה.

*כרגיל פורקת