המתת השור

מצאתי את עצמי לגמרי חסופה בזמן האחרון.כל כך שהפסקתי לתפקד.
יותר מידי היה. הסירה טבעה ונתתי לה לטבוע.
בזמן הזה, נצבו אנשים לידי שנגעו בידי לרגע ותותה שלי תמיד יהי לי אליהם. אך לא נושפים רוח קרב איפה שיש רק הריסות, אחרי הקרב, כאשר שופרים את המתים ומחפשים את הפצועים.

אז, רק אז, פעם אחת, נפלתי על הרצפא של האישה הזו, שליוותה אותי כל הדרך כמעט, ועל ארבע, עם מוזיקה ברקע מינימליסתית ביותר שתיארה כה יפה את יופי החלל את טוהר השקט את עומק הצליל, יכולתי לתת לבכי לקורע את בטני ולפלס דרך מן הראות לאוויר בתוך צעקה כואבת שהרגישה כמו שריפה, שריפה בדרגה שניה.