ממה נשים מפחדות ?
נשים פוחדות שלא יואבו אותן. והפחד הזה הוא כה קדימה במוח שההגדרה עצמית שלהן הרבה פעים נמדדת לפי הסובבים אותם. ברגע שמצליחים להפריד בין הגרעין הפנימי לגרעין החיצוני הזה, העבודה של ביטחון עמצי בעמת יכול להתחיל.
למה נשים מפחדות כל כך מהמיניות שלהן? למה הן מפחדות מהפנטזיות שלהן, מחופש הביטוי שלהן? אפילו בתמום הזה של הבדס"מ, מוצאים כל כך הרבה שמרנות ופחד ...
אין רצון ממש ללכת עד הסוף...עד סוף הביטוי האישי שלהן...אין רצון לבדוק את הגבולות האישיות שלהן...יש רוב הזמן פחד מהשפיטה של אחרים.
המעבר ל"מציאות באמנות בחברה המערבית לקחה כמה אלפי שנים עד שהיא העעיה לביטוי נטול תרוצים וחרדות, עוד יותר במה שקשור למין. הבטוי החופשי היה בעיקר נחלה של מספר מצומצם של אינדיוידואלים, לכאן או לכאן, אליתה או תחתית החברה.
אפשר לחשוב שבמחשבה שלנו, המעבר הזה של קבלת המציאות אישית, מינית לקח גם כמה אלפי שנים ולגבי נשים, המעבר הזה הוא רחוק מלהיות תם ונשלם.
אולי אפשר לדבר יותר על נשים בדור שלי - נערות ישראליות של היום הן מופראות בצורה מלבלבת מאוד - אך עדיין חופש המינית או פחד מבדידות אצל רובן חודרת בהתנהגות שלהן.
יש כמה אקפלורציות שהיו מותרות בעבר...לכבוש את אמריקה, לנתח את האתום...להגיע לירח...כל עוד שאין לנו לגיתימציה מספקת בעיניים של עמצנו באקספלורציה המינית שלנו, יקח לנו עוד מילניום.
המשך יבוא ...
לפני 16 שנים. 28 בנובמבר 2007 בשעה 8:22
