המתת השור

מאוד שונה ולא נפגשת
יש לו מיניות של חייל ממש .....אחד שבא חוזר הביתה מהר, מתרוקן במה ששלו וחוזר לו אחר כך למה שהיה עשוק קודם.
את שלי הפוכה....וחייבת, זקוקה לכל כך צומת לב....זה חלק מהדבר...הגוף הגדול הזה שהוא שלי, חייב את הפשיטה הזו, שהוא ירגיש ...על מנת להרגיש חיי.
והוא עושה את הפיך...בכוונה כמעט.
פעם הוא שכנע אותי לתת לו כן ולקחת אותי מאחור, מהר....בלי להתפשט אפילו...הרגשתי את האצבעות שלו עלי בקושי, כמו ליטוף שבטרפליי....שנעתי כל רגע.. שנעתי אותו...שנעתי את התסכול ...כי ידעתי שהוא לא הולך להתפשר בכלל ....וכנירא לא לפני זמן רב.

זהו אדם שלא מכיר רגש אשם כל כך. יש חייה כזו. אז קשה לעשות מניפולציה עליו. לעומט זה, המצאתי אני את המושג. אני לא צריכה להצטער על כלום.
כל כך הרבה גונס אותי, בבשר החיי והרגיש. הרגישות הזו שמעשירה אותי אך עושה אותי יותר מדי פגיעה.
אוךי קצת אושר היה משפר במקצת -) הכל קפוא בחוץ. ציוץ של ציפור לא שומעים. הן מסתתרות אי שם איפה שרוח לא תגיעה אולי.
הלילה אך, היא לא דוקרת את ליבי. קצת שלווה נשבה אליי