אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

המתת השור

לפני 16 שנים. 5 בפברואר 2008 בשעה 20:50

חשק לאחרים כמעט במיטתי
הם טיירים וכך עושים כולם כמעט

אין אני רואה בהם פרטנרים רואים כאשר עומד לידי בן אדם שרוא אותי ערומה לחלותין
מה, למה לתת כל כך מעט?
למה אנו חולפים לי אחד את השיני בלי לחלוק ממש את גירין ליבינו

אני מביטה בעבר ורואה את השמויות שעברו בחיי. הם בגדר של צל. ליתפו את החיצון ואשירו את העיקר מאחור

כאשר נכנסים ממש למשקח, לריקוד המורכב של הזוגיות, אזי - אלא אם כן יש יכולת לרקוד לדקה - רק הפלח החיצוני הוא זה שמרגיש ...עור מלטף עור
לוקח שנים להכיר אינדיבידואל ...ואף זה אני מטיל בו ספק. אם קודם להשלמנו מידה של היכרות עצמית, אז אין סיכוי. אנו רק מחפשים את עצמינו דרך האחר. וזה לא הדרך.

המוטו שלי תמיד היה בעומק. היום, זה מה שקורה בפועל ו לא תמיד זה מצחיק. לצד השותפות, יש הרבה חיכוכים, התנדויות האישיות, ואהבה, ארוטיקה, רק משחק מקדים לדו קרב שלא נגמר אף פעם אך נמצא אי שם

שפחריפה - אולי זה עוד פן של תרבות השפע והפלסטיק. אהבות מהירות, זוגיות אינסטנט.
אני חושבת שבזוגיות אמיתית המבחן האמיתי הוא דווקא הראיה של הזוגיות עצמה כמשהו שהוא יותר גדול מהעצמי ומהחיפוש העצמי. החיפוש העצמי הוא לפעמים סוג של פינוק בתוך זוגיות..
זוגיות היא המסוגלות להמריא מעל לשאלה של מי נותן או מקבל יותר ולשאוף למשהו משותף שהוא מטרה בפני עצמה, ויותר חזק משני יחידים.
ועוד הרבה יותר מזה...:-)
לפני 16 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י