חשק לאחרים כמעט במיטתי
הם טיירים וכך עושים כולם כמעט
אין אני רואה בהם פרטנרים רואים כאשר עומד לידי בן אדם שרוא אותי ערומה לחלותין
מה, למה לתת כל כך מעט?
למה אנו חולפים לי אחד את השיני בלי לחלוק ממש את גירין ליבינו
אני מביטה בעבר ורואה את השמויות שעברו בחיי. הם בגדר של צל. ליתפו את החיצון ואשירו את העיקר מאחור
כאשר נכנסים ממש למשקח, לריקוד המורכב של הזוגיות, אזי - אלא אם כן יש יכולת לרקוד לדקה - רק הפלח החיצוני הוא זה שמרגיש ...עור מלטף עור
לוקח שנים להכיר אינדיבידואל ...ואף זה אני מטיל בו ספק. אם קודם להשלמנו מידה של היכרות עצמית, אז אין סיכוי. אנו רק מחפשים את עצמינו דרך האחר. וזה לא הדרך.
המוטו שלי תמיד היה בעומק. היום, זה מה שקורה בפועל ו לא תמיד זה מצחיק. לצד השותפות, יש הרבה חיכוכים, התנדויות האישיות, ואהבה, ארוטיקה, רק משחק מקדים לדו קרב שלא נגמר אף פעם אך נמצא אי שם
לפני 16 שנים. 5 בפברואר 2008 בשעה 20:50