סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

המתת השור

לפני 16 שנים. 6 בפברואר 2008 בשעה 22:21

קשה להתעלות בפני המחשבות שעולות וחוזרות בראש
מריבות...עד קשות
שהורגות את כל החשק. יש לי קישרון להביא את האנשים עד הקצה
כנירא בגלל שאנו חיים יותר מדי על הקצה
אלו טריינג טימז
כאשר החשק להפרד נמצא לעיתים קרובות על קצה הלשון
ומודעות של הריק שישאר אחרי הליכתו מוציא ממני את ההבנה לאהבה
זוגיות אינה טיול ליד נהר שלב אלא מחויבות לאינטימיות רגשית מתמדת.
יש אלף סוגים של זוגיות
שלנו סוהרת
עם תקופות ארוכות של בדידות תהומית של געגועה עדדי, ביחד שלב ושיחות מרתקות
אנחנו שונים זה לזה בצורה מהותית
הוא ציש מדע עם מרכיב אינטלקואלי, נוגע בחומר ומבין את השמלות שלו
אני אשת אידאות עם נגיע מאטה למדע, שהיא רק סיפורת בשבילי.
קשה לו להבין הסטוריה
קשה לי להתרכז על מחקר גרעיני
אין לי סבלנות להסביר את מורכבות העולם
קשה לו להאריץ את הקושר שלי לביטוי, את המשיכה לאמנות, לשירה, לעולם של מורכבות.
הוא ישוב באווה, אני משתתחת לכוון העבר כמו מקדש בונה, לבנה לבנה

יש לו את האומץ של הלוחם, את ההתמדה של המטפס הרים
הוא לא מוותר, קרב הרצון
הוא אוהב אותי עם גאווה, עם עוקץ ביקורתי , למרות הוא עצמו לפעמים
כך אני מרגישה
מעוצבן על חשיבות עצמי, על הילדה הקטנה שמרגישה מותקפת
על הרגישות יתר, על החוסר צורך להביא לחולשה למרכז הפנימי שלי
שנינו לא מוותרים
זו קרב של שורים כאשר הסוף הוא ידוע מראש
אני אפסיד.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י