אני רוצה להיתכש לזה
וחוזרת לזה כנו יתוש לאש
אתמול אפילו צחקנו על זה
המתח עולה ורוצה לפוצץ את הבאלון
עוד יום פרצוף אי אפשר אין לי כוח לזה
אנחנו רבים
הרצון להרוג אותי קיימת אצלו...אני חשה אתזה...
באיזה שהו שלב הוא רוצה להרחיק אותי מהחלון ותופש לי את בשיער
אני נבהלת מזה...הוא מאוד חזק ואיני יכולה נגדו....למדתי אתזה על בשרי
,אני קוראת למשטרה !" הוא מפסיק
אנחנו המומים מהקתע הזה
אבל בתוך תוכי, כאשר הוא משך אותי חזק והוציא אותי משם חשבתי
,, מממ ....תנועה סקסית....
גם הוא חשב כך
אנחנו משחקים עם האש כאן. הרבה מתח ואהבה...
חוסר יכולת שלי לכולל את הקיתורים שלו....
חוסר יכולת שלו לספוג את הדחיות שלי
אני יודעת שאין לי סבלנות לגברים באשר הם. הם צריכים המון תשומת לב ואין לי בליבי אליהם
אבל מאוחר יותר, הוא פשוט בוכה בזרועותיי
קשר זוגי זה דבר שכולל 70 אחוז פשרה ושתיקה, 30 אחוז אושר. שני אנשים שונים זה מזה וכל אחד חושב שהוא בוגר יותר מהשיני
האמת נמצאת באמצע
שום דבר לא מצדיק אלימות זה נכון. אבל המציאות שונה בהחלט.
צריך פשוט רצון לעבוד על ההבדלים, קשה מאוד ...מאוד קשה ...ויום אחד אולי זה יבוא.
הנטיע שלי היא לגמור את חיי לבד אך זה אינו מה שממש אני רוצה. זה למעשה אינו מה שרוב האנשים רוצים...גבר כמו אישה רוצים להיות ביחד כל חייהם...אין אני מוצאת אמת הימרה שאומרת שגברים אינם יכולים באהבה. כל יצורים חיים זקוקים לזה באותה מידה. זה פשוט בא כאשר אנחנו ממש רוצים אתזה מבפנים. כאשר אנו מוכנים.
לפעמים, הדברים לא עובדים. זה לא קשור ממש אלינו. כך זה...נקודה. וכל הריגשי נחיתות ואשמה לא צריכים להתערב בזה...זה לא רלוונטי
הדפוס החברתי משחק פה גם תפקיד עצום. קשה לנו לקבל דפוס של קשר שונה בדינמיקה הפנימית או חיצונית שלה. ובמיחד, קשה פשוט לראות את החיוב שבדבר ולא רק השלילה
בתוכינו, מה שקיים בעיקר הוא הפחד, הפניקה והריק. כאשר אלה מגיעים לסף יותר גבוה של הבנה, אז הדברים מסתדרים...או לא.
פעם, לפני הרבה זמן, קראתי דבר של פילוסוף...הוא סיפר שמרבית זמנו היה אומלל כל כך....עד שיום אחד, החליט לעשות תרגיל סמנטי ולהגיד : כל חיי הרגשתי אומלל, באו ננסה להגיד שאנחנו שמחים ומאושרים...."
את התוצעה, לא אגלה...אך אני מתחילה לחשוב שאולי, יש בשינוי הסמנטי הזה כמעט מהות
לפני 16 שנים. 26 בפברואר 2008 בשעה 8:15