זה הולך מהר מאוד...נעלם באצלות של הזיכרון...ועוד יום עבר בלי עיקבות
האמת שאתמול, היה זה פעם הראשונה שכמעט נכנעתי...
לא ידעתי שסבלנות כזו, צריך לאדם כדי להגיע רחוק בלב, עמוק בנשמה
הוא אומר שאני רוצה...ואני עושה את הכל כדי להראות שלא.
איך לתאר את הרגעים האינטימים האלה בלי ליפול במציצנות עצמי
לא נורא
הוא כמו חתול ...אצמעי בכל דבר...אף שהוא צורך את הליטופים ומקסימום תשומת לב. וכל האנרגיה הזו שהוא צורך ממני, אני מורדת כנגדו כי למעשה,אני רוצה אתזה ...לי
אז קשה עוד יותר כאשר הוא מבקש פתאום שאתפשט ואכרע מול הרגליים שלו הפתוחות.
אני יודעת כבר שהזיין שלו יגמור בגרון שלי. ולא רוצה אתזה. הוא לא יגע בי אני יודעת, הוא לא ילטף אותי לא אנשק אותי
,אני רוצה להשתמש בך" הוא אומר בטון שקט. העניים שלו מתחילות להיסגר מעונג ואירוניה
קשה לי עם זה. טוב לו עוד יותר.
יש דברים שמגלים עם הזמן, הפוכים טוטאלים ממה שחושבים תחילה
כן אני נארציסיטית, למרות המחשבה שכן אני בן אדם נותן ואדיב.
אבל לא זו האמת. אני מבינה שכל כך אני רוצה לעצמי. מרכז העולם שלי הוא : אני. והוא רוצה שהוא יהיה שלו.
אני מתקופפת קדימה. מוותרת לא אני חושבת בקרב המדומה הזה...ארצה אותו כדי לתת לכעס ולתסכול שלי את הלגיטימציה שהם צריכים. אז, אני מוותרת ופותחת את הפה
"גדול...יפה, תעשי AAA ..." זה מעצבן אותי
A...זה לא כדי לבדוק לי את המיתרי קול...זה כדי להרגיש אותם, לצלול לי בתוך הגרון ולהתעלל בי כמה שיותר, כמה שיותר נוח. אני מרגישה את האבר שלו מתקשה לי בפה וכל הגוף שלי רוצה אחוצה. אבל הוא מחזיק לי את הראש עד שאקיא ...לא משנה.....הלחות הזו מחממת ומדליקה אותו עוד יותר...אני מוצצת במיץ של עצמי לא משנה מה...העיקר, הפה הזה מעונן אותו עד גמירה...
אבל הדמירה לא באה....למצוץ עוד, עוד יותר עמוק. כמו שהוא רוצה, מנוף חושני קודר וקודר. שפתי מתוחות מקסימום. אני שוחכת את עמצי, לאט לאט. הגוף נמחק מי חושו. הופכת לראש בלבד, לראש מוצץ.
אני לא רוצה להפוך לאוביאט תענוגו. הוא יודע אתזה...אז מקרב לעפי פופרס כדי לפתוח לי עוד יותר את החשק מיני. זה מעלה אותי עוד דרגה ברמת הכעס. אין לי אפילו זמן לראות את עצמי במשחק הארוטי הזה...אין לי אפשרות להשתכל על מבט עיניו מלאות עונג וטהור מין. אני פה...וזהו
גלים של חום מופצות בגופי. פתאום טקסטורה אחרת אני חשה בתוך פי...טקסטורה של בשר חיי הפולש בגרוני...מוחי עכשיו חש רק את הפה ואת הזיין שלו נעולים אחד בתוך השיני כאשר הוא ממשיך ללכת ולחזור, ללכת ולחזור...עוד ועוד...מקניזם קצבי עכשיו של כוס אבל הפעם, הכוס הוא פי. ללא סנטינטים בשבילי. ללא התחשבות בי. כלי מעונן נקודה. קשה לי, כועס לי. מה שה חשוב. אני רוצה לנשוך אותו. הוא מרגיש. הוא מפסיק.
"את רוצה לאצור?" אני מהססת...מה מביא אותי שוב לבלוע את זיינו. אני רואה את הקיא הלבן על בתנו. לא אוצר אותו. הוא מלטף את אברו עוד יותר " תללקי לי את הביצים". אני מצייתת. למה? עושה את זה לא אכי טוב? למה ? אני רוצה אבל לא רוצה. הייתי יכולה לבלוע את שני הכדורים האלה, שיעירות מאט בכל תאבוני. אני אוהבת אתזה אך עדיין לוחמת. למה ?
לפעמים, זיק של חשק עמוק תוקף אותי מבפנים וסוחפת להנהאה מוזרה. רואה, חשה, לא קיימת את האבר המין שלו כמטרה נחשקת...
פתאום אני מרגישה את הלחות בין רגליי...ואני כועסת. לא...לא יכול להיות שאני נהנאה ככה, מושפלת שכזו, כלום...דילדו של בובת פלאסטיק. אני אוהבת את זה כנגד רצוני. כן אני נהנת וביודעין טוטאלי שלא אקבל כלום, אם לא את החנק, את הבשר הקשה הזה, את הנשימות שלו באורפי...ואת המילים המבולבלות מאט שלו פתאום : " אוי...את כל כך יפה..
אירוע נדיר. הוא לא מחמיא כלל. חייל אגואיסטי שחוזר מהקרב ומבקש את שלו. חשק טהור של גבר לאישה. שלו.
לפני 16 שנים. 27 בפברואר 2008 בשעה 21:54