המתת השור

של אושר זו היא שדווקא מבלבלת אותי...
אני מגיעה לפתחה...ומהססת.
פיתוים עומדים סביבה. ושוב אני מושיתה את היד. למה ?
look around
look inside
מאט שלווה יורדת עלי הערב. מזמן ....אני תיירת מתמדת בין בני האדם...תואמת מאחד, הולכת לשיני...עוזבת, חוזרת...משאירה פצעים ועיקבות. אין סוף פסוק בדרכי: הרצון שלי לא למות, לא להזדקן.

אני צופה מעבר לחלוני. הינה...עוד אביב אחיה בבית הזה. לפני שבועיים, היו שמה על העץ פרחים לבנים שנולדו היה נדמה מגוף מת של העץ. אך שוב באצם חי לתחיה...ומפרח לבן גדל לעלה ירוק, חדש כירוק של תפוח, כמעט מלחותי מרוב חיים פנימיים.

והנה היום, החלון מכוסה , מוסתר מאחורי סיח ירוק בריא ריחני ומסמן לי את האביב החדש, את החיים הצעירים כל כך. משהו עם חוצפה של חתלתול קופצני. משחק עדיין. והאור קופץ בין העלים, אור אלים של בוקר ...פרש.

לפני 5 שנים, נתעתי בגינתי 2 עצי זית. שעלתי לעצמי כמה זמן אזכה לרותם גודלים, הרי הם גודלים לעט...לוקחים את הזמן שלהם. ואני עדיין כאן, מודדת את הענפים הפרוצים שלהם. אני עוד כאן, מלתפת אותם עם היד ומחכה לזמן שאני אבור מן העולם .. לא הם