המתת השור

הערב, זוג שולטים - כבר במגע איתם זמן מה - רוצה להישתמש בי
היא יפיפייה, ברוטאלית ניראת בדומיננטיות שלה, עם המון להט
הוא מאוד גברי, מאוד גהה נתול סבלנות בעיקר. האסרטיביות שלו מעצבנת אותי . אני יודעת שאהיה שמה בעמדה של שפחה לכל דבר.
מכניזם מוזר מתחילה באינטראקציה איתם. הוא סקפטי לגבי, אני מרגישה שאני רוצה לרצות אותה ...למה ?
כדי להוכיח את המוכנות שלי, אני עושה דבר שאין אני עושה כלל, מתפשטת מולה מלצמה
הם מדברים אלי כאילו אני לא פה, כאילו על במה, בהמה שהולכים לקנות לרגע או לא.
מתפשטת, יושבת ומחכה. הרגשות שלי ננכסו למצב של פסיביות. אני מכניסה את זיקי הכעס פנימה. זיקי ההשפלה

"תגידי לה שהיא תשים את הרגליים על הידיות" אוה פוקד אליה ...אפילו לא ישירות אלי. הפכתי מאדם לסתטוס של אוביקט. אני קוראת את הפקודה ובלי ביישנות, פותחת את הרגליים
"שנירא את הכוס שלה טוב, שיהיה פתוח..." איני עושה דבר אבל במצלמה, אני רואה את הגוף שלי פתוח לראבה, לרעבם.
אף מחשבה אפילו לא עוברת במחבשתי על אפשרות של דחיה. עברתי למודוס אוביקט נתול רגשות אישיות.
" היא יכולה להתלבש עכשיו" אוא פוקד
אני מכסה את הגוף הרחב שלי עם שמיכה מגינה. אני יודעת שיש לי את הגוף הזה שאפשר כל כך לענות אותו. שתח גדול של עינוים, הצלפות ועוד, כמו קאנבס אנושי, שברירי
a vessel of flesh
הפרידה בינינו נעשית מהר. היא כל כך מרוצה...הוא קיבל את הבהמה הזו ...אני סבירה לשימוש...
קמה מהכיסא, חוזרת לסיגריה ולסלון שלי. שרב בחוץ. היד שלי נוסעת אל בין רגלי ו, להפתעתי, מוצאת שמה מיץ מסוים, בין הספתיים, עדיין קבור...רתיבות של הנאה.