אני יודעת שהוא רוצה שאמצוץ לחבר שלו. לו ולו ביחד, ממש כמו כלבה שלו. אני מתנגדת מכל כוחי אך יש בי משהו שהוא בגדר של פליזר.
הלאווים שלי מגיעים מכל מיני מקומות, בין היתר מפחדים של שיפוט...וזה פחד כ"כ חזק.
אם הוא עושה אתזה, האם אוהב אותי ממש? איפה יהיה הכבוד עצמי למוחורת? אני פוחדת מהשקעים האלה העמוקים של שינאת/דחית/גועל עצמי אחרי מעשי שכאלו, כי גם, אני לא רוצה להתעורר לבד עם התחושות האלה.
צריך להיות שולט חזק ורגיש - בעיקר אוהב - כדי ללוות כלבה למקומות כאלה ואיני עדיין מאמינה ביכולת שלו לבוא לקחת לי את היד ולצאת ממקומות כאילו. השיא מיני יכול להיות כל כך גבוהה. אבל השקיעה בעצב גם, עם הרגשה של בדידות עיומה.
לכן, אני מעדיפה לעשות את זה עם זרים /זרות. לפחות, אני יודעת שאתעורר לבד, שאצרך לתפל בעצמי לבד, כמו תמיד, למוחורת, ולא יהו לי השאלות האלה של בושות.
קירבה יכולה להחריק את המעשים האלו של אובדן חושים. קירבה יכולה להיות מחסום להתפרקות.
הוא ממתין, בסבלנות רבה. בדרך שלו. אני יודעת שזה דבר שמעורר אצלו מיניות עצומה. אני שלו ושלו לתת. זו תיהיה מבחינתי המתנה האולתימתיבית, ההוכחה שאני הכלבה שלו והוא יכול לעשות ממני כחפץ לגחמות שלו. הוא שולט בכל דבר השולט שלי, ומפתיע אותי כל פעם מיחדש.
לפני 16 שנים. 23 באפריל 2008 בשעה 5:16